‪Google+‬‏ ‪Google+‬‏
כמה מילים על הנושאים החשובים באמת.
לפניות, שאלות, בקשות וסתם להגיד שלום - אשמח אם תיצרו איתי קשר בכתובת israelmakeupblog@gmail.com

21.6.2012

הבושה שבלא להתבייש

כל חיי לא הייתי רזה. כל מי שמכיר אותי למשך תקופה של כמה שנים יודע שהמשקל שלי אולי קצת עלה ואולי קצת ירד, אבל רזה או מחוטבת במובן הסטנדרטי של המילה, מעולם לא הייתי. רוב החיים שלי הייתי על הרף העליון של משקל ממוצע לגובה שלי ותנו לי לספר לכן ידיעה מרעישה - טוב לי עם זה.
כן כן, אני שמנמונת מאושרת, ולא סתם מאושרת, אלא מאושרת עם משמניה.
מצד שני, וכאן ייכנס נושא הפוסט, רוב החיים שלי הרגשתי רע עם זה שאני מרגישה טוב עם עצמי. התבלבלתן? תיכף אסביר.
גם כשאני שוקלת 12 ק"ג פחות משאני שוקלת עכשיו (וזה משקל היעד שאני רוצה להגיע אליו), אני לא רזה ואין לי גוף רזה. יש לי "פולקעס" ויש לי בטן ויש לי זרועות שמנמנות וכל המשתמע מכך. גם הפנים שלי תמיד די מלאות ואפילו כפות הרגליים שלי לא רזות ("קאנקלס" כל הדרך!).
אבל מאחורי כל מסך הצמיגים - אני אוהבת את הגוף שלי! אני אוהבת שאני רכה כמו כרית, אני אוהבת את הנוכחות שמעניק לי עודף המשקל, אני אוהבת את הקפלים הקטנים, אני אוהבת שאני "ממלאת" בגדים, אני אוהבת שהגוף שלי יחסית פרופורציונאלי למימדים - אני אוהבת! אני בחורה מטופחת ששומרת על כל סנטימטר בגוף עם קרמים, פילינג, ומריטת שיער - והמשטחים הרכים, הנעימים והריחניים שלי עושים לי טוב על הלב.
אבל אז מגיעות ההערות - "החולצה הזאת עושה לך בטן", "החצאית הזאת קצרה מידי לרגליים שלך", "השמלה הזאת מרחיבה אותך", "הנעל מדגישה את השוקיים העבים" ועוד כהנא וכהנא. זה יכול לבוא מבני משפחה, מחברים עם כוונות טובות ואפילו ממוכרות בחנויות בגדים ונעליים. הערות קטנות, לא ארוכות ולפעמים אפילו נאמרות בהיסך הדעת, אבל בי ובתחושת שביעות הרצון שלי הן פוגעות.
כי תמיד, תמיד, אני אענה להערה כזאת: "כן, אני צריכה לעשות קצת דיאטה". גם אם נוח לי ונעים לי ואני מרגישה טוב עם עצמי, אני לעולם לא אודה בזה.
בעולם שמקדש את אידיאל היופי הרזה, או לחילופין גורס שכל מי שאינה שמנה אינה אישה "אמיתית" - איזה מקום יש לאנשים כמוני שנוח ונעים להם עם עצמם? אני לא חושבת שאני אמיתית יותר בהשוואה לחברותי הרזות ממני, אך מצד שני גם לא מרגישה צורך להכנע ללחץ העצום להגיע למימדים של דוגמנית בגדי ים.
המצב הזה גורם לי לתהות איזה אחוז באוכלוסיה "מאושר סודי". כמה אנשים כמוני מסתובבים ומתלוננים שהם צריכים לפצוח בדיאטה (בין אם דיאטת הרזיה או השמנה), אבל בתוך תוככם בעצם סבבה להם במצבם הנוכחי? 
ואם ישאלו אותי ואני אגיד שנוח לי, הרי ברור לי שהמחשבה הראשונה שתצוץ במוחם של אנשים היא "טוב, מסכנה היא דב דובה ומנסה לשכנע את עצמה שהיא ניראת נהדר". אז לא, אני לא מנסה לשכנע את עצמי. אני יודעת שבעיניים שלי אני ניראת נהדר. יש לי מתחת לחגורה 26 שנים של תחושה נהדרת. ובעיני מי שאני לא ניראת נהדר? מוזמן לצאת לטיול מסביב לפארק.
אז איך זה מתקשר לעניין שומרי משקל? כי באופן מעוות למדי, הבושה שבלהודות שאני מאושרת עם משקלי, התהפכה והפכה לבושה שבלהודות שנרשמתי לתוכנית ירידה במשקל. בתחילה מסרתי את המידע המסווג הזה רק למביני עניין, בני משפחה קרובים בלבד וחברי נפש. סיפרתי לכולם כמה מפדח זה יהיה להגיע לקבוצה ולגלות שם אנשים מוכרים מהשכונה שלי. 
אחרי שנים שהייתי שמחה בחלקי פתאום הגעתי למצב שאני כבר לא כ"כ שמחה, וחוסר הנעימות שבלהודות בכך הוא הרבה יותר כלפי עצמי מאשר כלפי הסביבה. איך אני, שמעולם לא פצחתי בדיאטה רצינית ושלא יודעת את ערכה הקלורי של כף גבינה לבנה לעומת גבינת קוטג', איך אני הגעתי למצב כזה? למה פתאום אני כבר לא כ"כ מרוצה מהמראה הניבט אלי מהמראה? 
האמת האכזרית היא שפשוט הזנחתי. אחרי שעמדתי שנים על משקל של 67-69 ק"ג, העלתי תוך כשנה 12 ק"ג. ולא, 12 ק"ג האלה לא היו מורכבים מאורז מלא וירקות. כפי שבוודאי שמתם לב בפוסט הראשון שלי בנושא, הם היו מורכבים בעיקר ממאכלים מזרזי התקף לב. איך קרה שהתרגלתי לאכול דברים כאלה? מתי הפסקתי לשלוט בכמויות שאני צורכת מידי מנה, מידי ארוחה, מידי יום? 
התשובה מורכבת מהרבה שינויים שעברתי במהלך השנה האחרונה, לוחות זמנים שהתהפכו והרגלים שהשתנו. ידוע שלעלות הרבה יותר קל מאשר לרדת, אז מה הבושה הגדולה בלחפש קצת עזרה עם הירידה?
מסתבר שאין בושה. הפעם הראשונה שהעזתי לחשוף את המידע הייתה כשנכנסתי למטבחון המשרד בעת שקולגה הייתה עסוקה בחיתוך נמרץ של ירקות לסלט. החמאתי לה על ההשקעה והסבלנות והיא בתמורה סיפרה לי שכבר שנים היא עוקבת אחרי ההרגל הזה. ואז זה נפלט לי - "גם אני התחלתי לאחרונה בשומרי משקל ואני צריכה להתרגל לאכול יותר ירקות". ומה גיליתי? שהקולגה בעצמה ירדה 20 ק"ג ממשקלה באמצעות שומרי משקל ושומרת על תפריט הנקודות שלהם עד היום. או אז הצטרפה גם המזכירה לדיון ומסתבר שגם אמא שלה נעזרה בהצלחה בשיטה. משם והלאה התפתח דיון שכלל הרבה טיפים, עצות ובעיקר - המון תמיכה בלי גרם אחד של ציניות או לגלוג.
משם והלאה זה כבר היה כדור שלג. היום אני מנדבת את המידע לכל מי שמתעניין, משתפת, שואלת ובעיקר לא לוקחת את עצמי ואת המצב הגופני שלי יותר מידי ברצינות.
זו לא בושה להודות שעליתי קצת במשקל וזאת לא בושה להודות שאני צריכה עזרה להורידו. מה שבהתחלה ניראה לי כמו מפגש שבועי של מכורי אוכל אנונימיים, הפך לאתנחתה מהנה שבמהלכה אני מכירה אנשים חדשים (ובד"כ הרבה יותר רזים ממני!), לומדת דברים מעניינים וכן, יש גם את העניין הקטן הזה של השקילה השבועית.
האם אני שונאת עכשיו את הגוף שלי? ממש לא. אבל פחות נוח לי איתו, אני מרגישה כבדה ורחבה יותר וההרגשה הכללית פחות בריאה. אם בעזרת שיטת הנקודות פלוס של שומרי משקל אני אוכל לחזור למימדים הקודמים והאהובים עלי - מה טוב! ובמקום להסתיר, להתחבא ולהתבייש אני ממשיכה בתהליך עם ראש מורם והרבה התמדה. 

אז בואו נדבר תאכלס - מה אכלתי בשבועיים האחרונים?

השינוי הראשון שעשיתי בתפריט שלי הוא הוספת הרבה ירקות טריים. בסלט או כנשנוש עם גבינה לבנה בבית או בעבודה. ירקות זה טעים, בריא ולא עולים אפילו נקודת פלוס אחת. ווידוי קטן - בהתחלה מרוב התלהבות אכלתי בעיקר רק ירקות וסלטים מסוגים שונים ומשונים, אבל זאת לא הדרך. זה נמאס מהר מאד וגם לא עוזר למלא את מכסת הנקודות היומית. מאז צמצמתי את אכילת הירקות רק כתוספת בצד או כנשנוש בעיתות מצוקה (גזר גמדי זה הכי הכי!).
כשהתגברתי על הפחד ממיצוי תקציב הנקודות היומי והבנתי שאפשר ואפילו רצוי לאכול טוב והרבה - התחלתי להתפרע. כל הדברים האהובים עלי חזרו לתפריט, החל מסלמון, קציצות טונה וסלט חצילים בטחינה ואפילו תבשיל מג'דרה וחזה עוף טעים במיוחד. איך אוכלים כ"כ טוב מבלי לחסל את כל תקציב הנקודות היומי? שולטים בכמויות השמן, ובוחרים כתוספת מזונות דלים בשומן. הכל זה עניין של איזון ושילובים ותשומת לב לפרטים הקטנים המרכיבים את הארוחה במקום להכניס סתם דברים לפה.
במסגרת תשומת הלב לפרטים הקטנים, מגלים כל מיני רכיבים בתפריט שלנו שאפשר בקלות להחליף ולשדרג ובכך לצמצם את כמות הנקודות שהם עולים לנו, וגם לאכול בריא יותר. לדוגמה - מיונז לייט של הלמנס טעים לי מאד ובכך אני חוסכת לי את אחוזי השומן האסטרונומים שבמיונז רגיל. עוד דוגמות? בבקשה: טונה במים במקום בשמן, עגבניות מרוסקות במקום רסק עגבניות ולאחרונה אפילו נכנס למטבח שלי ייצור זר ומוזר - פסטה מקמח מלא! טרם נערך בה ניסוי, אבל אני מקווה לטוב. לעומת זאת, דברים שסירבתי להתפשר עליהם הם מוצרי חלב. מוצרי דיאט כמו יוגורט 0% שומן או חלב 1% לא עוברים את סף דלתי. באותה מידה אני יכולה לשתות מים עם מים במקום קפה עם חלב. אז מקפה עם חלב 3% אני ממשיכה להנות בלי ייסורי מצפון וממשיכה לאכול גבינות 5% שומן. גם אם זה עולה לי באקסטרה נקודות יש לי מספיק מרחב תמרון בתקציב היומי כדי לכלול גם אותם.
אבל רגע, רק ירקות ומאכלים בריאים אכלתי? הרשו לי רגע - פחחחח!
מילקי? נכנס לתקציב הנקודות היומי. פרוסת לחם קלוי עם גבינה לבנה ומעדן פרי? נכנסה אף היא. שלוש מנות פרי ביום? הבו לי אבטיח צונן! חוץ מאלה הייתה גם גביניה, עוגת תפוחים, וופלים, קרטיבים ושייק פירות. אומללה, מתוסכלת וברגרסיית סוכר אני ממש לא מרגישה ובעזרת תכנון נכון אפשר לכלול הרבה פינוקים (בריאים יותר ופחות) במהלך היום.

והחדשות הכי טובות? אחרי שבועיים של תכנון, ניקוד ורישום יומן אוכל - ירדתי 1 קילו ו-300 גרם! וזה למרות שבפועל לא הרגשתי רעבה או מוגבלת בשום שלב, להיפך, רוב הזמן הרגשתי שתקציב הנקודות שלי מאפשר לי לאכול יותר מידי!
המסקנה היא שהכל תלוי ברכיבי האוכל שאני כוללת בתפריט. ככל שאני עושה בחירות נכונות יותר, כך אני יכולה לאכול מנות גדולות ומשביעות יותר ואפילו להשאיר לי נקודות ספייר לפינוקים קטנים וטעימים.
אבל בכ"ז לא הכל פרחים ושושנים והיה פאן אחד בתהליך שהיה לי קשה איתו. בתור מישהי שמעולם לא התעסקה בספירת קלוריות, אחוזי שומן ושקילת כמויות - כל ההתעסקות הזאת באוכל שאני אוכלת הייתה לי זרה מאד. כשכל כמות צריך לשקול בכוסות או בגרמים, לספור כפיות שמן, לפתוח את מדריך הנקודות לפני כל ביס - הרגשתי שאני מתעסקת הרבה יותר מידי בנושא הזה. אבל אחרי השבוע הראשון הרגשתי הקלה מסויימת. דברים שאני אוכלת באופן קבוע אני כבר זוכרת את הניקוד שלהם, כמויות אני כבר יודעת להעריך בעין ערומה ומלבד רישום ביומן אוכל אני כבר כמעט ולא מתעסקת בשאלות של ניקוד, חיבורן וחיסורן במשך היום.

אה, שניה, מה עם פעילות גופנית שהיא כ"כ מומלצת? הס פן תזכיר...............

בסיומו של חלק ב' במסע שלי עם שומרי משקל ואחרי הפוסט הארוך הזה אני לא רוצה לסיים לפני שאני פונה אליכן, הקוראות. אחרי שפרסמתי את הפוסט הראשון בנושא כמות התגובות והפידבקים שקיבלתי מכן הייתה חסרת תקדים. בין אם בתגובות לפוסט, או באי-מיילים אישיים, אין ספור לייקים, הודעות ותגובות בפייסבוק - מאז פרסום אותו פוסט ועד היום אני ממשיכה לשמוע מכן סיפורי הצלחה, טיפים, עצות ומילות תמיכה.
אני לא יודעת אם אני יכולה לבטא באופן מספק עד כמה התמיכה מכן חשובה לי, עזרה לי וחיממה את ליבי. בלעדיכן כל התהליך הזה היה הרבה יותר בודד ומשעמם!

איזה עצות יש לכן עבורי למאכלים טעימים ועשירים מבחינה תזונתית, שאוכל להוסיף לתפריט היומי? ספרו לי!

גילוי נאות: הוזמנתי לסקר את שיטת "נקודת פלוס" מטעם שומרי משקל

40 comments:

  1. הפוסט שלך רלוונטי לכל בחורה, בין אם היא משתייכת לסקאלה המלאה יותר או הרזה יותר. לאנשים תמיד יהיה מה לומר, כמו ההערות שאת ציינת או כמו ההערות שאני מקבלת "מה אכפת לך מה יגישו באירוע/ במסעדה? את בכל מקרה לא אוכלת כלום". העיקר שאת מרגישה או שואפת להרגיש טוב עם עצמך וכל האמצעים כשרים. כתיבה נפלאה!

    השבמחק
  2. לשמוע את המשפט: "אני אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי", ולא מתוך מרמור מוסתר זה נדיר היום! לא יכולה להגיד לך שאני מאושרת סודית, בא לי להיות גבוהה יותר, חטובה יותר, שיהיה לי גוון עור אחיד יותר- אלה הדברים שאני מוכנה להודות בהם בפומבי והם הגורמים לתסכולים הרבים שלי.
    תגובות הסביבה למראה החיצוני לרוב מטרידות. "זה עושה לך בטן" , "איזו רזה את!!", "מה, לא שמעת על ים? מה זה הגוף הלבן הזה?". אין תחושה מגעילה מלשמוע אנשים מדסקסים את הדברים שמטרידים אותנו בעצמנו. או לחליפין מגלים לך פגמים חדשים לשנוא (ברוכים הבאים למאחורי הקלעים של תעשיית האופנה).
    כל הכבוד על הכנות!

    השבמחק
  3. היי,קודם כל בהצלחה, דיאטה לא אמורה להיות סבל,אז שמחתי לראות את המילקי :) אני יכולה להמליץ לך גם על "גלידל" של גלידות פלדמן, בתור מכורת גלידות חיפשתי המון גלידה טעימה שלא "תעלה" לי בכל כך הרבה קלוריות, אבל שלא יהיה לה טעם לוואי כמו שיש לכל גלידות הדיאט. אני ממש אהבתי את גלידל, מציעה לך לנסות אם את חובבת גלידות. ועוד מילה קטנה על ה"אישה אמיתית", אני לא אוהבת את המילים הללו, נראה לי שכל אחת יכולה להגדיר כרצונה ולפסול אחרות ככה.שמנות מגדירות אישה אמיתית כזו עם קימורים, רזות מגדירות אישה אמיתית כזו החטובה והרזה, גבוהות יגידו שאישה אמיתית היא ארוכה ואלגנטית, וכל קבוצה פוסלת את הקבוצה השנייה. אולי כולנו נשים? ובכל אחת יש את ה"נישה" היפה שלה. :)

    השבמחק
  4. פשוט כל הכבוד.
    כל הכבוד על שינוי התפיסה, על המאמץ ועל התוצאות!!
    כאחת שכל חייה חשבתי שאני שמנה הייתי רק בוכה לחינם...
    כי בסופו של דבר בלוטת התריס נתנה לי מכה שבחודש אחד העלתי 12 קילו!
    וביחד עם הקילוגרמים העודפים ,התסכול והחוסר יכולת להוריד אותם הגיעו הערות המשפחה /החברים
    שבאו מכוונה טובה אבל מחוררות את הנשמה.
    אני פשוט מזדהה איתך ומעריצה אותך על השינוי!!

    השבמחק
  5. הממ.. מאכלים טעימים ועשירים תזונתית? יש לי כמה רעיונות (אני אוכלת בריא משחר ילדותי - בגלל אמא, ושומרת על המשקל מכתה ט' - תכל'ס גם קצת בגלל אמא).

    דבר ראשון והכי הכי קל - אנטיפסטי. וממש לא צריך להפציץ בשמן. על מגש תנור מפוצץ ירקות אפשר להסתפק בשתי כפות שמן זית.
    עוד רעיון - פלפלים קלויים ממולאים בשקשוקה. קל נורא להכנה, מתקבל בטעם של אוכל-בית מפנק וממש לא משמין.
    לי בג'ימייל יש תגית "מתכונים" שבה אני שומרת כלמיני מתכונים שווים שקיבלתי מאמא/סבתא או מצאתי ברשת. אם את בקטע, אני יכולה לשלוח לך כמה.

    בהצלחה באתגר! כיף לקרוא מה שכתבת על הכוח שהשיתוף בבלוג נותן לך. אני באמת חושבת שזו אחת הגדולות של האינטרנט. לגבי פעילות גופנית - הדבר הכי חשוב (בעיניי) זה פלייליסט מוצלחת לחדר כושר. זה באמת עושה חשק (הרי לכל אחת מאיתנו - כמעט - מקפצת הרגל למשמע שיר אהוב..)

    השבמחק
  6. לי אישית קשה להשקיע באוכל וירקות בצורה יומיומית ובעיקר אין לי כח להגיע הביתה ולהכין לעצמי ארוחת ערב. פתרון מעולה הוא פשטידות! זה כל כך פשוט. שקית קפואים של סנפרוסט (ברוקולי וכרובית הם האהובים עלי) מעורבבת עם ביצים (אפשר גם מיוקל במקום) או טחינה, גבינות (לא לשים פחות מ-5%, זה לא מחזיק, ואם שמים 5% לשים קצת קמח כדי שיחזיק את התערובת), להכניס לתנור ו-וואלה! ערוחת ערב ססגונית שמחזיקה במקרר לפחות ארבעה ימים (אם יושבי הבית לא חיסלו לך אותה קודם) שהולכת טוב עם ירקות טריים בצד.
    המון בהצלחה יקירה. :)

    השבמחק
  7. לכל אישה מכניסים מהרגע שהיא גדלה מעט כמה שהיא לא בסדר, וכמה שהיא צריכה להשתנות, להתייפות. אני שונאת את הגוף שלי, וכל כך מעריכה את האהבה שאת רוכשת לשלך. אני מרגישה צביטה קטנה בכל פעם שמישהי (זה תמיד נשים) מציעה לי לעבור ניתוח סיליקון, כי ״אראה יותר נשית״ או כי ״מה שאלוהים לא נתן הדוקטור ייתן״. בקיצור, לא כולנו צריכות להיראות כאילו יצאנו מאותו המפעל. הלוואי והייתי לומדת קצת יותר ממך בנוגע לאהבה עצמית. ולשפר את התזונה זה תמיד חיובי, בלי קשר לשום דבר אסתטי.

    השבמחק
  8. איזה רע מי שאמר לך "מה אכפת לך מה מגישים"... סתם קנאי!!

    השבמחק
  9. כל הכבוד הדרך קשה אך הסיפוק עצום. אצלי נקודת השבירה היא אחהצ כשאני חוסרת מהעבודה ושתי פרוסות לחם שיפון עם ממרח עלשהו תמיד עוזרים ואפשר גם פרי אחכ כדי להרגיע את הצורך במתוק. במסעדות למרות הפיתוי תמיד יש סלט מעניין שישאיר אותי שבעה ומרוצה. והכי חשוב אני ממליצה מידיי פעם להנות מהדברים האסורים אחרת קשה לשרוד. אצלי עובדת טוב ספירת הקלוריות שדומה לשיטת הנקודות. ואחרי תקופה כבר הראש רגיל לקזז. אף פעם לא הייתי שמנה אבל בכל הריון העלתי כ 20 קילו . אחרי ההריון השלישי שמבחינתי סגר את עניין הילודה הצבתי לעצמי מטרה והיום אני מאוד שומרת עליה לא כי אני ארגיש פחות יפה עם עוד 10 קילו אף פעם לא ממש הרגשתי רע זה רק עניין הסיפוק העצום הזה של השגת המטרה...בהצלחה אני בטוחה שתצליחי!

    השבמחק
  10. thereisbeautyinallofus21 ביוני 2012 בשעה 18:31

    אני מאוד גאה בך! לדעתי הכי חשוב זה לשנות את תהליך החשיבה ובאמת לעבור לאכילה יותר בריאה עם פינוקים מדי פעם. זה מה שאני מנסה לעשות בחודשיים אחרונים ולדעתי זה באמת עובד. תוספת ספורט גם לא הייתה מזיקה אבל זה כבר אישיו אחר...

    השבמחק
  11. וואו ,ממש כל הכבוד ! בעיקר על גישת "אני אוהבת את הגוף שלי"....לפני שנה בערך אחותי עשתה תהליך דיי דומה,ומאז כולנו אוכלים כמוה.בקשר לפסטה,בהתחלה יש טעם של פלסטיק,אבל מתרגלים :) זה אפילו יותר טעים לי עכשוו מהרגילות.לדעתי ההמצאה הכי גדולה זה אפל ציפ'ס (apple chips) של green tree ,אני ממש מכורה לזה.זה סופר בריא ויש לזה טעם של ממתק.

    השבמחק
  12. נהנתי לקרוא את הפוסט ולראות את המנות מעוררות התאבון שהכנת. את משמ נותנת השראה! וקילו שלוש מאות בשבועיים!! כ-ב-ו-ד!
    לגבי תחליף לקלוריות, כשיש בעונה שעועית לבנה, אני קונה חולטת וחותכת באלכסון ממש כמו פסטה פנה, ואז מכינה קצת ירקות מוקפצים, העין הרגישה שהיא אוכלת פסטה.. וכך גם בבטן... למרות שהיו מדובר בירקות (:

    השבמחק
  13. קודם כל אני חושבת שזה נפלא לשמוע מבחורה,מכל בחורה 'אני אוהבת את הגוף שלי!',זה הכי חשוב,הרי יש הרבה בחורות 'רזות' שלא יכולות להגיד את זה.
    האמת היא שאני בשבוע השני שלי בשומרי משקל ובינתיים אני ממש מרוצה,נכון ההתעסקות עם הגרמים והכף שמן פה ושם זה די מציק,אבל עוד לפני שהגעתי לשקילה בשבוע הראשון,אמרתי לעצמי 'וואי איזו הקלה',באמת הרגשתי טוב עם עצמי כי אני עושה משהו בשבילי וגם כי הבטן הרגישה טוב,בשום שלב לא היה לי את הרגע שאמרתי 'איך התפוצצתי,ולמה אכלתי את זה' ופתחתי כפתור.
    ברור שאני אוכלת מלא מלא ירקות ולפני שנכנסתי לתוכנית התעצלתי לחתוך לעצמי סלט ועכשיו זה חובה בכל ארוחה,והעניין עם הפירות זה אחד הדברים!לאכול 3 מנות פרי,איזה כייייייייף!
    אני לא מרגישה בדיאטה בכלל!

    המון בהצלחה בהמשך!

    השבמחק
  14. כל הכבוד. אני מכירה המון בנות שרזו בשיטת הנקודות. ההמלצה שלי היא לא לזגזג לעשות בדיוק מה שאמרו לך בשומרי משקל ולהקפיד על הספירה של הנקודות.
    ברגע שתגיעי למטרה - תוכלי לזנוח את שיטת הנקודות ולחזור לאכילה רגילה וטובה. זה לא שכל החיים תספרי נקודות :) זאת רק תקופה.
    ברור לך שאת הולכת לרזות :) לא שמעתי על מישהי שלא רזתה בשיטה זאת :) בהצלחה

    השבמחק
  15. מעיפים מטוגנים ולחם לבן ואוכלים פחות מהעוגות ושלום על ישראל...

    השבמחק
  16. אני חושבת שהערות לגבי משקל ואוכל הן סרות טעם כלפי כל אחד. בדיוק כמו שלא תעיר למישהו שמן "כמה אתה אוכל?!", ככה אני לא מבינה למה אנשים מרשים לעצמם להעיר לרזים "אולי תאכלו יותר" או "אין לך מה לדאוג". חוסר נימוס ממדרגה ראשונה, אבל זה כבר לא חדש במחוזותינו.
    ותודה!

    השבמחק
  17. אני חושבת שצריך להפריד חוסר שביעות רצון קוסמטית (אני רוצה שיער עם נפח!) ובין חוסר שביעות רצון שמחלחלת ומעיבה על איכות החיים שלנו. עניין הגובה שלך מאד מושפע מהעיסוק שאת עוסקת בו, אבל אם תשימי את זה רגע בצד, האם באמת לא טוב לך על 1.65?
    אני חושבת שהעיסוק החיצוני בבודי אימג' הוא מוטרף לחלוטין ומשפיע על אנשים להתעסק בזה יום ולילה. אם מישהו פחות מרוצה מעצמו, הוא לא יכול היום לברוח מהלחץ וההתעסקות האין סופית בנושא הזה. זה יוצר תסביכים מטורפים וחבל.

    השבמחק
  18. תודה על ההמלצה! בהחלט אבדוק את הגלידה. בינתיים יש לי קרטיבים, אבל בהחלט יהיה נחמד להנות גם מאופציה עשירה יותר.
    אני גם לא אוהבת את ההגדרה "אישה אמיתית". לדעתי היא מיותרת ופוגעת - כי מי קובע מה אמיתי ומה לא? סתם מכבסת מילים כדי להמנע מלהגיד "שמנות" (שזה אגב מונח שממש לא פוגע בי).

    השבמחק
  19. תודה רבה חנה! כל אחד צריך לדעת שיש לו עצמאות על הגוף שלו ואף אחד לא יכול להעיר לו הערות או להגיד לו מה לעשות איתו. והדוגמה שלך רק מדגישה את זה - אם אנשים היו יודעים שמדובר בבעיה רפואית הם לא היו מעיזים להעיר לך, אז למה להעיר מלכתחילה? מאחלת לך רק שמחה וקבלה עצמית בעתיד :-)

    השבמחק
  20. אוי אנטיפסטי זה רעיון נהדר. אני חושבת שאפשר אפילו לעשות את זה עם תרסיס שמן ואז זה בכלל חוסך לי נקודות. תודה שהזכרת לי!
    ואשמח אם תשלחי לי! המייל שלי: israelmakeupblog@gmail.com המון תודה :-)

    השבמחק
  21. לאט לאט משנים הרגלים :-)

    השבמחק
  22. אני בהחלט מקווה שזאת תהיה תקופה של ירידה והצלחה. בינתיים השיטה מרגישה לי נוחה ולא מרעיבה, שזה כבר מצויין :-)

    השבמחק
  23. פוסט אמיץ ומקסים!
    מאחלת לך המשך הצלחה בדרך. שתגיעי למקום שאת רוצה להיות בו, ולא מקום שאחרים רוצים בשבילך.

    גם אני כמוך, אף פעם לא באמת הייתי מוטרדת מכמה שאני שוקלת. להגיד שאהבתי את הגוף שלי אולי לא תהיה האמת, אבל זאת אני, על היתרונות והחסרונות שלי. לא היתה לי כל כוונה להשתנות. שקלתי משהו כמו 72 ק"ג רוב הזמן וזה היה בסדר. ואז היתה לי זוגיות "טעימה" שהעלתה אותי עוד ועוד במשקל. היה לי רע, כבד, חם, ובדיקות הדם שלי היו מזעזעות! פצחתי בדיאטה (מסודרת אבל לא לפי תוכנית אלא משהו אישי שלי) וירדתי בעזרתה 24 ק"ג (במשהו כמו שנה וחצי). שמרתי עליהם עוד שנה, ואז טיפסתי בחזרה ל 72 ק"ג שלי, ועוד קצת. עם העוד קצת הזה אני נסחבת כבר 4 שנים. שבהם אני לא מצליחה לעשות יותר מידי אבל גם לא מנסה.

    את יודעת מה, כן מנסה.
    ניסיתי את שומרי משקל והרגשתי שהשיטה לא בשבילי. ירדתי משהו כמו 5 ק"ג. אולי קצת יותר. בתקופה מאוד ארוכה.. (שנה?) אני לא מסוגלת לעשות את מה שרוצים ממני בשיטה הזו, אני לא אוהבת את המפגשים והשיחות, האובססיה (בעיני) לאוכל, הרישום המדוקדק, העיסוק המתמיד במה אוכלים עכשיו. אני פשוט לא כזו. אני אוכלת מה שיש ודי.

    התחלתי ללכת לדיאטנית שדווקא היה לי טוב איתה. אבל לאחרונה זנחתי אותה והחלטתי שאני מפסיקה לעקוב. ולראיה..... יום חמישי - מנת חומוס (שחלקתי עם חברה) ופנקיק עם מקופלת וקצפת בצד, היום- בנדיקט לארוחת צהרים, כולל קינוח של קורסון חלווה (יאם יאם!) לארוחת ערב אכלתי גלידה באיגלו - אמנם היה סורבה, אבל עם עדשים עם שוקולד. וזה מבלי להזכיר את הימים שלפני... יום רביעי - מקדונלס, יום שלישי - יתכן וגם מקדונלדס (אני פשוט לא זוכרת) ואני יכולה להמשיך...
    וזאת הבעיה בעצם. שכשיש גורם שמעסיק אותי בחיים, אני מפסיקה לפקח על כל מה שקורה איתי. וזה מבלי להזכיר את העובדה שכל השבוע האחרון שמתי פריימר, BB של גרנייה ופודרה. זהו. בלי סומק, בלי מסקרה. כלום.

    איכשהו מרגיש לי שרוב האנשים משמינים מסיבות אחרות. אצלי זה פשוט כי לא אכפת לי. ואם אין אוכל בבית, אני אוכל משהו, מה שזה לא יהיה (קופסת תירס גם עובד) אבל כשלא עשיתי קניות חודש אין כלום.. ואם אין כלום יש take away...

    כך שהטיפ היחיד שלי אליך, בתור מישהי שבדיאטה הראשונה שלה בחיים ירדה 24 ק"ג - תעשי מה שעובד לך וטוב לך. אל "תתאמצי". תהי מחושבת, אבל לא יותר מידי מחושבת כי זה מעייף. והכי חשוב. תקבלי את עצמי גם בתוך התהליך הזה. אם לא ירדת - לא ירדת. אם עלית 300 גרם, אז עלית. אם ירדת 700 גרם - מעולה!

    השבמחק
  24. אני חושבת שההתעסקות במשקל יצאה לגמרי מפרופורציות, ונדמה שלא משנה מה תעשי לאנשים תמיד יהיה משהו רע להגיד. אם את רזה ואשימו אותך באנורקסיות וינסו לדחוף לך אוכל, אם את שמנה ינסו לשכנע אותך להפסיק לטחון. אם את בדיאטה אנשים יעירו לך על מה שאת אוכלת ויתערבו לך עוד יותר בצלחת.
    זו לא בושה להרגיש טוב עם עודף משקל וזו לא בושה להחליט שעודף המשקל עבר את הגבול ואת רוצה לחזור למשקל נמוך יותר, וזו בטח שלא בושה לבקש עזרה.
    היתרון של שומרי משקל שהם מכריחים אותך להיות מודעת למה שאת אוכלת, לטוב ולרע. זה מאפשר לשלוט טוב יותר לא רק על הקלוריות אלא גם לנסות ולאכול דברים בריאים יותר.
    מצד שני, כן יש התעסקות תמידית באוכל ובמשקל, לי באופן אישי יש בעיה להישקל ולספור קלוריות כי דווקא זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי. אבל- כל אחת ומה שעושה לה טוב :)

    אין לי כרגע המלצות ספציפיות למאכלים שיתאימו, אני בעיקר משתדלת לראות איך אני מצליחה להכניס לארוחה שלי עוד ירק ולהפחית משהו יחסית שמן.
    אגב, לגבי מוצרי חלב- אם אני זוכרת נכון הפער מבחינת קלוריות בין מוצרי 0% נטולי סוכר לבין מוצרי 3% "רגילים" הוא לא משמעותי, אבל ההבדל בטעם מטורף. אני לא יכולה לסבול את כל מוצרי הדיאטה האלה, אני מעדיפה לעלות עוד 20 קילו מאשר לאכול אותם על בסיס יומי. חוצמזה שבאמת שיש אלטרנטיבות

    השבמחק
  25. אני חושבת שגם את כמוני נופלת לתוך הרגלי אוכל רעים שאח"כ קשה לצאת מהם. התפריט שתיארת לי כאן לא מומלץ עבור כל אחד, מילא מי שבעודף משקל. אכילה בחוץ היא לעד פחות מבוקרת ופחות בריאה, חשוב לדעתי כן להשקיע קצת באוכל בבית. אפילו אם זה משהו שהוא לא 100% דיאטטי, לפחות את מודעת למרכיבים שהכנסת לאוכל ויכולה לשלוט בכמויות של שמן, מלח, סוכר וכו'.

    השבמחק
  26. מסכימה איתך לגבי שני הצדדים בשומרי משקל כפי שהצגת אותם. כן יש התעסקות מוגברת באוכל שבהתחלה היה לי מאד קשה איתה, אבל זה באמת גורם לך לחשוב על מה שאת מכניסה לפה ולעשות בחירות טובות יותר. באיזשהו שלב זה נרגע ואת כבר יודעת פחות או יותר להעריך כמויות וניקוד וזה נעשה סוג של טבע שני.
    מוצרי דיאט ככלל אם לא בשבילי. אני חושבת שזה לא בריא ולא מזין ומעדיפה לאכול פחות מאשר יותר 0%. הדברים היחידים שאני כן מוכנה להתפשר בהם זה גבינה צהובה לדוגמה שמבחינתי גם ככה אין לה יתרונות בריאותיים גם בגרסה השמנה והיא מוסיפה בעיקר מרקם ופחות טעם. את הטוסט אני גם ככה אוכלת בשביל הלחם, פחות בשביל הגבינה P-:

    השבמחק
  27. איזה יופי שאנחנו עושות את הדרך ביחד! אני מסכימה איתך שמרגישים הקלה עם תכנון נכון של האוכל. גם אני לא מרגישה מפוצצת, אבל כן שבעה וממש לא רעבה.
    אני חושבת שתוכנית הנקודות החדשה מאפשרת יותר מרחב תמרון ומקלה על התהליך.
    בהצלחה לנו! :-(

    השבמחק
  28. תודה מותק! נתת לי רעיון עם השעועית! אני אוהבת שעועית ירוקה בתור תוספת (מבשלת רק במים וזורה קצת מלח, הכי טעים!), אבל אני בהחלט בוחנת עכשיו אופציות של החדרת ירקות נוספים לתפריט. גם יותר בריא, גם פחות נקודות וגם טעים :-)

    השבמחק
  29. תודה על ההמלצה! גם לי לפעמים קשה להגיע הביתה אחרי העבודה ולהתחיל להכין ארוחה מורכבת ומזינה. לכן באמת היה לי הרבה יותר קל ליפול על הרגל של סלטים, אבל בסופו של דבר זה לא טוב כי סלטים כל הזמן זה משעמם ונמאס מזה.
    השבוע אני בהחלט הולכת לנסות את שיטת הפשטידות :-)

    השבמחק
  30. אני לא מאמינה שאנשים אומרים לך דברים כאלה!! זה מחריד בעיניי, מעבר לעניין של הפגיעה והעלבון, איזה עניין יש לאנשים להתעסק עם הגוף שלך?!
    אני מאחלת לך שלפני שתגיעי להשלמה עם הגוף שלך, קודם תלמדי להתעלם מההערות האלה. לי זה לקח קצת זמן, אבל היום כל הדברים האלה עוברים לי מעל הראש.
    תלמדי לנטרל את דעתה של הסביבה לגבייך ואז תגיעי למקום שקט שבו תוכלי באמת לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך בלבד איך את מרגישה. גם אם התשובה לא תהיה חיובית של אהבה עצמית, לפחות את יודעת שזה בא ממקום פנימי, ולא מתוך השפעה חיצונית.

    השבמחק
  31. תודה מותק! אולי נצליח לתת השראה אחת לשניה עם מאכלים טעימים ולא מידי משמינים :-)
    לגבי ספורט - העצלנות היא בעיה מוכרת וכאובה....

    השבמחק
  32. תודה!
    עוד לא יצא לי לנסות את הפסטה, אבל אני אדאג להטביע אותה קודם עם הרבה רוטב טעים, שלא ירגיש לי פלסטיקי מידי ;-)
    רשמתי לי את ההמלצה לחטיף, זה נשמע כמו פתרון טוב לשעות חירום

    השבמחק
  33. הרבה זמן לא התחברתי כ"כ הרבה לפוסט.
    הערות תמיד קיימות, ולאנשים תמיד יהיה מה להגיד- אבל היה לי תענוג לקרוא את המשפט שטוב וכיף לך בגוף שלך, כי זה אחד הדברים שאנחנו מאבדים בריצה אחר המגזינים והשטויות הללו.
    כל אחד נולד כמו שהוא (כן זה נשמע קלישאתי) וזה הכי מיוחד שיש! פולקעס זה כיף, ישבן זה סקסי ובטן קטנה זה הכי נשי שיש (כמובן עניין של טעם)
    מאחלת לך רק הצלחות בהמשך, אני נהנית לקרוא את הסיקור, ולהנות מהתמונות של פירות ירקות ושאר פריכיות:)

    השבמחק
  34. מסכימה איתך..
    בגדול, עבורי אידיאלי דברים קבועים וקלים להכנה. ואז כשאני ערוכה לדברים האלה, יש לי את כל הפריטים בבית, ואם אין לי, ואני יודעת בדיוק מה אני צריכה, אני יכולה להכנס בדקה לסופר ולקנות פריט-שניים. אבל כשאני לא סגורה על עצמי מה אני רוצה לאכול/לקנות וכשאני בגדול מחוסרת אנרגיה לחלוטין זה לא מפתיע שאמצא את עצמי אוכלת בחוץ..
    יום שישי בערב קיבלתי תשובות מאוד חיוביות שהורידו לי אבן ענקית מהלב. עדיין יש לי עומס נוראי אבל אני חושבת שכרגע, כיוון שהכל כמעט מחוץ לידיים שלי - רק צריך לחכות.. אני אחזיר את עצמי למשמעת.
    יש יתרון אדיר בלגור לבד. אני מכניסה רק את הדברים שאני רוצה הביתה. "אין אויבים" מה שנקרא. רק צריך לדאוג שבני הברית כן יהיו בבית ;)

    השבמחק
  35. נהניתי נורא לקרוא . אני נהנית לקרוא את כל הפוסטים שלך אבל הפוסטים האלה בנוגע לדיאטה זה מאוד ממלא אותי אושר לראות שעוד בנאדם הצליח לשים לעצמו את הגבולות ומצליח לעמוד בזה ואפילו להנות מזה זה מעולה.

    הכי משמח לראות שאת באמת מצליחה להחשף ולהפתח ואפילו להנות מכך כלומר ככה אני וזה מה יש ופשוט לקבל את עצמך כמו שאת זה דבר מאוד חשוב שלמשל לי עדיין אין אותו ממש. כלומר אני כן מקבלת את עצמי אבל עדיין לא מרגישה מספיק. ואני מאוד מאושרת לראות אותך שאת אוהבת את עצמך ככה . לא משנה המספר על המשקל זה רק מספר. תמשיכי ככה :)

    לגבי המלצה למשהו שתוכלי להוסיף לתפריט. יש מעדן של חברת גד שקוראים לו ירח מלא/לבן(אחד משניהם) אממ זה מעדן שמורכב מאורז כלומר הרכיב המרכזי שלו זה אורז. הוא טעים בטרוף כאילו אני יודעת שאורז נשמע אממ לא משהו ובטח בתור משהו מתוק אבל באמת שזה טעים ואני מדי פעם קונה אותו(לא תמיד כשיוצא) והוא באמת משביע קודם כל כי הוא מאורז וידוע שאורז זה משביע. אין בו קלוריות! נשבעת לך הסתכלתי על הרכיבים היטב ופשוט אין קלוריות..גם שאר הרכיבים שלו מאוד דלים. בכל מקרה לא מסובך זה מעדן יחיד של חברת גד קל נורא לקלוט אותו בסופר. תראי אם הוא יתאים לתפריט שלך אז תאמצי אותו בתור פינוק כלומר בתור משהו מתוק כמו המילקי. כמובן אם תאהבי אותו.

    בכל מקרה מחזיקה לך אצבעות ופשוט תקחי את זה בתור משהו מהנה. לא לראות שזה "להוריד במשקל" ככה אני הצלחתי ואני מאמינה שכל אחד יכול אם רק יש כח רצון. בהצלחה המון המון המון. :)

    השבמחק
  36. תודה רבה על מילות העידוד והתמיכה, בזכותן כ"כ קל לי לשתף ולספר כאן!
    לגבי המעדן של גד - אני מכירה אותו ומתה עליו!!! בגלל שלא בכל סופר אפשר למצוא אותו וגם כשכן צריך לחפש, אני שוכחת לקנות אותו בד"כ אבל תודה שהזכרת לי, בהחלט יירכש בקנייה הבאה!

    השבמחק
  37. תודה מותק!
    גם במסגרת תחביב ניהול הבלוג שלי (שדי משתלט לי על החיים, אבל לא נורא!) אני נחשפת להמון טכנים של יופי, טיפוח, סלבריטיז, תפיסת גוף וכו'. אז נכון שאני מתעסקת בזה הרבה וגם מפרסמת ומרשה לעצמי להעיר הערות מרושעות (על סלבס מותר להגיד הכל D-:), אבל בסופו של יום - זה הכל התעסקות שיטחית ואני יודעת לא לתת לזה לחלחל לחיים האמיתיים.

    השבמחק
  38. תודה רבה יקירתי! :-)

    השבמחק
  39. תודה!! כיף לדבר בק"ג ולא רק בגרמים :-)
    רשמתי לי את עניין השעועית, אני גם ככה מאד אוהבת שעועית ירוקה אז לא נראה לי שתהיה לי בעיה עם הלבנה :-)

    השבמחק