שלום, הכינוי שלי הוא "ישראלה" ואני שוקלת 80 ק"ג.
אחרי שהלכתי לקחת נשימה עמוקה, חזרתי כדי להרחיב קצת. הגובה שלי הוא 1.65 ולפי בדיקה עצמאית שעשיתי (באתר שומרי משקל) מדד ה-BMI שלי עומד על 29.4 - כלומר אני בעודף משקל. כדי להגיע לרף העליון של ה-BMI המומלץ עבורי, אני צריכה להוריד 12 ק"ג לפחות ולעמוד על משקל של 68 ק"ג.
אז אחרי כל הנתונים הסטטיסטיים האלה, אתן בטח חושבות לעצמכן "what the hell"?! את מי זה מעניין ולמה אתן צריכות לקרוא על זה בבלוג איפור?
נתחיל מההתחלה.
קיבלתי הצעה לסקור במסגרת הבלוג את תוכנית ה"נקודות פלוס" החדשה של שומרי משקל. בהתחלה חשבתי שאין סיכוי שאני הולכת על זה, אבל אחרי שחשבתי על זה קצת, החלטתי שאני הולכת גם הולכת, אם לא רצה. אודה ולא אבוש, ההצעה קרצה לי מאד. לא נוח לי כרגע עם 80 ק"ג והייתי שמחה לחזור למשקל הקודם והקבוע שלי, שאכן עמד במשך שנים על 68 ק"ג (בדיוק הרף של BMI תקין). אבל מעבר לאטרקטיביות של ההצעה, יש גם את העניין של השיתוף בבלוג. הרעיון לחלוק עם כל העולם את ההתמודדות שלי עם עודף משקל די העביר בי צמרמורת, אבל אז נזכרתי בסדרת הפוסטים שהגברת בולשת פרסמה בנושא בקיץ שעבר. זכרתי שנהנתי לקרוא אותם ושהיה כיף לחלוק ולתמוך בתגובות.
אז למה לא בעצם? נכון, הבלוג שלי הוא בנושא איפור וטיפוח וממש לא דימוי גוף ו/או תזונה. אם נדקדק אפשר להגיד שטיפוח יכול לכלול גם את עניין השמירה על משקל, אבל אני לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי כך.
הפוסטים בנושא הם לגמרי סטייה מהנושא העיקרי של הבלוג. מצד שני, אני מקווה שכן תבחרו להמשיך וללוות אותי במסע הזה. אני מודה, קצת תמיכה לא תזיק וגם טיפים, עצות ושיתוף מצדכן יתקבלו בשמחה ובברכה. החשיפה הזאת לא פשוטה עבורי, אבל אני מרגישה שדווקא לעשות את המסע הזה אתכן יקל עלי ויעודד אותי להתמיד. זה יהיה מביך מידי להכשל בפרוייקט מול ציבור הקוראות, ואלוהים יודע שבענייני דיאטות החשכה והפרטיות תורמים רק לבליסה נסתרת מהמקרר באמצע הלילה.
אז כן, אני הולכת על זה. וכן, הנתונים שקראתן בתחילת הפוסט אמיתיים לגמרי (בשקילה עצמית בינתיים).
עד לאחרונה בכלל לא ידעתי מה המשקל שלי. במשך השנתיים שלוש האחרונות לא היה לי משקל בבית (הקודם נשבר ולא טרחתי לקנות אחד חדש כי לא הרגשתי שזה נחוץ). האמת, לא התגעגעתי ואני לא בן אדם שאובססיבי לקילוגרמים ולשקילה עצמית. את המשקל שלי אני יודעת כבר להעריך לבד לפי תחושה ולפי הבגדים שעולים (או בעיקר לא עולים) עלי.
אבל בשנה האחרונה לדעתי המשקל שלי עלה בצורה די דרסטית וכרגע אני חושבת שאני בתקופה הכי "שמנה" שלי. עד ששקלתי את עצמי לא ידעתי עד כמה (כאמור עמדתי שנים על משקל 68 ק"ג). חשבתי שאם השמנתי, אז בטח המשקל שלי עכשיו עומד על 75 ק"ג. מודה ומתוודה שהמספר 80 הפתיע, דיכא והבהיל אותי לגמרי. זה אפילו לא המספר עצמו שכ"כ מפריע לי, אלא עצם העובדה שבמשך שנה הצלחתי להעמיס על עצמי 12 ק"ג היתה חתיכת תגלית לא נעימה.
מצד שני, אם נסתכל על הנתונים הבאים, העליה הזאת במשקל לא תפתיע אף אחד:
אז כן, יש לי חולשה לעוגות. אבל למי אין? הבעיה שהחולשה אצלי יותר מורכבת. מעבר לעובדה שאני ניהנת לאכול אותן, אני בעיקר ניהנת להכין אותן. הרבה לפני שהתחלתי עם בישול (אליו נגיע אח"כ), אפייה היתה אחד התחביבים שהצטיינתי בהם.
אבל מה עם בישול כאמור? ומה הם הרגלי האכילה שלי? כמו עם כל דבר בחיים, גם כאן אין לי אלא להאשים את ההורים המסכנים שלי. כצאצאים למשפחות אשר מקורן ברוסיה/אוקראינה, הם השרישו בי את הרגלי האכילה שספגו בבית. מה זה אומר? שאצלנו בבית יש 3 אבות מזון עיקריים: לחם, תפוח אדמה ושמנת חמוצה. השילוש הקדוש הזה מכיל אלמנטים שיכולים להופיע בכל ארוחה שתדמיינו, בין אם ביחד או לחוד.
תפוח אדמה הוא תוספת פשוט הכרחית לכל דבר. בין אם מבושל, אפוי, מטוגן - תפוח אדמה הולך עם הכל.
לחם הוא תמיד שחור אחיד ותמיד לא פרוס - ככה כל אחד יכול לפרוס לעצמו פרוסות בגודל המועדף עליו, ואין באמת דרך נורמלית לפרוס ממנו פרוסות דקות.
שמנת חמוצה היא מרכיב הרוטב. אם תפוח אדמה הוא התוספת הפחמימתית ה"כבדה", הרי שהשמנת היא תוספת קלילה וורסטילית. רוב המרקים מוגשים עם כף של שמנת חמוצה, מאכלים מטוגנים נאכלים גם הם לצד שמנת חמוצה כדי "לשבור" את טעם הטיגון ואם בא לך קינוח/מעדן מהיר - אין כמו שמנת חמוצה מעורבבת עם בננה מרוסקת וסוכר.
עם הזמן הצלחתי לשבור כמה מכללי האוכל ולפתח הרגלים אחרים. את ההתמכרות ללחם היגבלתי רק ללחם דגנים/קל וגם זה בקושי. כיום באמצע השבוע אני בקושי אוכלת לחם אלא מסתפקת בתחליפים כגון קרקרים ופתית.
שמנת חמוצה הפכה לפינוק שאני אוכל רק עם מאכלים שממש דורשים את זה (פתיתים!) אבל לא מעבר.
רק התפוח אדמה נותר שולט ועד היום הוא מרכיב מרכזי בתפריט שלי. כנראה שיש דברים שקשה להתנער מהם! מצד שני, אני לא משלבת אותו עם תוספות פחמימתיות אחרות (כמו אורז או פסטה), כך שלפחות זה..
אז מה אני אוכלת? הנה דוגמית לארוחות צהריים טיפוסיות:
אני לא אכלנית בשר גדולה, וכפי שניתן לראות אני ממלאת את החסר עם הרבה ביצים, דגים וגבינה. סלמון מעושן הוא דג אהוב עלי במיוחד, ביצים אני יכולה לאכול כל יום (אבל משתדלת עד פעמיים בשבוע) וירקות אני כמעט תמיד אוכלת רק בגרסתם הטרייה.
אז אם אני אוכלת ארוחות בריאות למדי ויחסית מאוזנות, מאיפה המשקל העודף? המממ....אני מניחה שמדברים כמו זה:
מילקי אגוזים שולטטטט! ואל תשאירו אותו לבד ;-)
וגם זה:
למתעניינות: פודינג שוקולד, בננה טריה וקינמונים. דעו לכן - קינמונים הם השטן!
והיה גם את זה:
קרייבינג משותף עם חברה שהסתיים בנסיעה לילית ספונטנית לסניף "החגיגה של באבט" בת"א. אני כבר לא זוכרת את פרטי הציפוי שבחרתי לוופל אבל תהיו בטוחות שהוא לא היה דל קלוריות!
ואפילו השתיה לא תרמה לתהליך ההרזיה:
החמסין הראשון של העונה, שאני לא אפנק את עצמי בכוס גבוהה של שוקו קר??
בפעמים המעטות שהסתפקתי בפירות:
זה כבר היה מאוחר מידי להציל את המצב.......
אז אני חושבת שהבנתן את הבעיה כאן. היא לא נעוצה בארוחות הרגילות או בכמויות, היא בעיקר נעוצה בכל מה שמסביב.
עוגות, קינוחים, מתוקים ומשקאות משמינים הם לדעתי הגורם ללפחות 6 ק"ג עודפים. עוד 3 ק"ג נדבקים בי מפאת מחסור בפעילות גופנית. הרי לכן כבר 9 ק"ג מיותרים. את ה-3 ק"ג הנותרים אני מייחסת לאיזון לא מוצלח של כמויות ושילובי אוכל. אם אני מתפרעת על קינוח משמין, אני לאו דווקא אקפיד להגביל בצריכת הקלוריות השוטפת במשך היום.
אני צריכה שמישהו יסדר לי את התפריט ויעשה את זה מהר, כי אני כנראה איבדתי את היכולת לעשות את זה בעצמי.
האם שומרי משקל הם התשובה? האם אצליח להתחבר לשיטת ה"נקודות פלוס"? האם תוך קצת יותר מחודשיים אצליח להגיע למשקל היעד?
לא נותר לי אלא להמתין בציפייה למפגש הראשון ולראות. ובמובן מסויים - אני לא יכולה לחכות לשתף אתכן בצעדים הראשונים בתהליך הזה! אחרי כל החששות שלי מהשיתוף, ההרגשה שלי היא בעצם סוג של התרגשות וציפייה לבאות. אני חושבת שהנושא הזה קרוב לליבן של נשים רבות, ואני מחכה בציפייה לשיח שהפוסטים האלה ייצרו כאן.
אני מקווה שגם אתן שלמות עם ההחלטה שלי לסקר את המסע האישי הזה כאן בבלוג. אנא שתפו אותי בתחושותיכן, ואם יש לכן טיפ קטן ומרזה לדרך אל תהססו לחלוק!
