‪Google+‬‏ ‪Google+‬‏
כמה מילים על הנושאים החשובים באמת.
לפניות, שאלות, בקשות וסתם להגיד שלום - אשמח אם תיצרו איתי קשר בכתובת israelmakeupblog@gmail.com

15.7.2012

על קשיים ומכשולים

הגיע העת לעדכון נוסף בסדרת שומרי משקל. עד עכשיו היה מדובר בתהליך די פוזיטיבי וגם את הפוסטים כתבתי ממקום של הנאה והירתמות לתהליך. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל דיאטה יש את רגעי השבירה שלה, ואצלי אלה היו השבועיים האחרונים שהיו לי קשים יותר מהרגיל. 
אז מה מגדיר שבוע כ"קשה"?

העונה האחרונה של Mad Men הפכה את אחת הדמויות האהובות עלי בתולדות הטלוויזיה (אם לא האהובה ביותר), למשתתפת במפגשי שומרי משקל סטייל סיקסטיז. אני מדברת על בטי דרייפר כמובן, שאיבדה את זוהר נערת גרייס קלי בד בבד עם שקיעתה אל תוך נישואים שניים נוחים, יציבים ומשעממים. בטי לומדת את משמעות המושג "שבוע קשה", ובהקבלה ישירה אל עקרת הבית המתוסכלת האהובה עלי - כך גם אני.
השבוע הקשה הראשון היה פשוט "השבוע ההוא של החודש". זה שבוע שהכל בו מתהפך, ההורמונים תופסים את כסא הנהג של המערכת ההתנהגותית שלי, העצבים מתרופפים והחשק למתוק ופחמימתי גובר. כל המשפט הזה נשמע מאד מיושן ושוביניסטי - אבל אין מה לעשות, זה המצב. השבוע ההוא של החודש הוא שבוע בו אני מרגישה רעבה תמידית, מנופחת ורגזנית. 
בסופו של השבוע "ההוא" הגעתי למפגש השקילה השבועי (שלא שונה בהרבה מגרסת שנות השישים שלו בסרטון) וגיליתי לאכזבתי הלא מופתעת שלמרות משמעת ברזל שכפיתי על עצמי לא להכנע לגחמות הורמונליות, לא ירדתי גרם אחד ונשארתי תקועה במקום. 
השבוע הקשה השני הציב בפני אתגרים מסוג אחר. בשבת הגיעו לבלות איתי את סוף השבוע 3 אחיינים קטנים ושגרת האכילה המדוקדקת שלי התהפכה על פיה. גיליתי שעולם האוכל של ילדים לא משאיר הרבה מקום לדיאטה וספירת נקודות. ילדים אוכלים 3 ארוחות מלאות ביום, ובין לבין ובמיוחד בסופ"ש "נופשון" הם מצפים לאספקה שוטפת של חטיפים, פירות ושתיה. 
כל מי שגידלה ילדים מכירה את קונספט ה"שאריות". הילד השאיר צלחת פסטה כמעט מלאה? האופציות הן לזרוק לפח, או לעטוף בניילון נצמד ולקבור במקרר, או לסיים את הצלחת בעצמך. מה האפשרות הסבירה ביותר לדעתכן? לסיים את הצלחת בעצמי כמובן. וכמובן ששום דבר משם לא נכנס בנוחות אל תוך תקציב הנקודות היומי, אלא רק ניפח והגדיל אותו. 
כמישהי שנולדה עם הפרעת OCD, אחד התסמינים הם שכשאני בתוך תהליך מסויים, אני חייבת להכנס לזה לחלוטין ולסיים. זה כמו קריאת ספרים - גם את הספר הגרוע ביותר בתבל אני לא אפסיק לקרוא באמצע אלא אסבול ואקלל כל שניה עד הדף האחרון. אני לא מסוגלת מבחינה נפשית להיות במצב "אפור" ולכן אצלי זה בד"כ הכל או כלום. 
כך גם עם תהליך שומרי משקל. נכנסתי לזה עם כל הכוח, יצרתי לעצמי שגרה חדשה והתמקמתי איתה בנוחות. כל עוד יש לי שגרה - אני בסדר ומרגישה מצויין. אבל אז מגיעים 3 פרחחים קטנים והופכים הכל על פיו. זה אולי ייראה לחלקכן טריוויאלי, אבל עבורי זה טרף את כל הקלפים. כי מרגע ש"שברתי" את מחסום הנקודות היומי, שברתי על ידי כך גם את השגרה ויצרתי שגרה חדשה. 
כך נוצר מצב שיומיים של סוף שבוע היו מהנים ביותר מבחינה משפחתית, אבל קטטסטרופה מוחלטת מבחינת שומרי משקל. 
אבל אז הגיע יום ראשון ועמדתי בפני החלטה. אני שוברת עד הסוף, או חוזרת לתלם? כיוון שכפי שכבר הבנתן, אני בן אדם של שגרה, החלטתי לחזור לתלם. זו השגרה שהתרגלתי אליה במשך החודש וקצת האחרונים והרבה יותר קל לי לחזור אליה מאשר לשבור את הכלים. 
מהבחינה הזאת ההחלטה שלי הייתה מבורכת. כי השבוע הקשה השני היה פשוט קשה מבחינה קוסמית. השבוע האחרון עבר עלי באופן שגרם לי לחשוב שהיקום מנסה לנקום בי על חטא קדמוני כלשהו שחטאתי. היה קשה גם מבחינת עבודה, גם מבחינת תקלות שונות ומשונות שנפלו על ראשי וגם מעומס כללי של יותר מידי דברים שקורים בשבוע אחד. 
אבל דווקא בשבוע הקשה מבחינה קיומית, היה לי יותר קל מבחינת דיאטה. שוב - השגרה הצילה אותי. הנה פאן אחד בחיים שיש לו אחידות מסויימת ואני מרגישה שליטה עליו. ובאמת, ביום השקילה האחרון ולמרות סוף השבוע הקטסטרופאלי שקדם לכך - גיליתי שירדתי עוד 600 גרם.
אז כן, יומן השקילה שלי לא מאוזן ויש לי שבוע אחד שלא מצויינת בו ירידה אלא עמידה במקום. אבל בשבוע שאחר כך, ולמרות שעבר עלי שבוע לא פחות קשה בנסיבות אחרות - כן הצלחתי לרדת. כמו שאתן יכולות להבין, אל תוך התהליך הזה לא נכנסתי בקלות ראש ואני כאן כדי לנצח. נכון שקצב הירידה האיטי שלי קצת מתסכל אותי, אבל אחרי שבוע של עמידה במקום לומדים להגיד תודה על כל גרם שמתנדף. 
והשגרה, מה איתה? במצבי הנפשי וגם הגופני אני יכולה רק להודות לשיטה של שומרי משקל שנתנה לי הזדמנות לאמץ שגרת אכילה מאוזנת ובריאה יותר. גם אם זורקים את עניין הנקודות דרך החלון ושוכחים מעניין השקילה השבועית, השורה התחתונה היא שפיתחתי מודעות מוגברת לדברים שאני אוכלת ואני עושה בחירה מודעת במאכלים מזינים ובריאים יותר. ואם זה לא שינוי מבורך אני לא יודעת מה כן!
אז מה היו נקודות השבירה האכילות שלי בשבועיים האחרונים?
אחת מנקודות השבירה המשמעותיות היתה זו - מנת החומוס המטריפה והשטנית הזאת. מנות חומוס במסעדות מתומחרות בנקודות אמנם גבוהות אבל בכ"ז הצליחו להידחס לתקציב היומי. אבל אז הגעתי עם אבא שלי למסעדה והבנתי שהחומוסאי החביב לא מודד את החומוס, את הטחינה ובמיוחד את השמן עם כפות מדידה מאושרות שומרי משקל. ואיך אפשר חומוס בלי פיתה....? 
אז נכון שארוחת הצהריים הזאת העיפה את ספירת הנקודות שלי לסטטוספירות אחרות, אבל במובן מסויים אני חושבת שזה היה שווה את זה. גם היה לי רגע של עונג טהור מאוכל בלי לחשב, לחסר ולחבר (כי הבנתי מאד מהר שזה חסר תועלת כאן) וגם הצלחתי לשמח אבא חביב ואהוב שרצה לבלות קצת זמן איכות עם הבת שלו במסעדה האהובה עליו. 
דבר אחד שבכ"ז עזר לי מאד לשמור על מסגרת במהלך השבועיים האחרונים הם הפירות. בשיטת נקודות פלוס החדשה 3 מנות פרי ביום הן חינמיות לגמרי ולא עולות בנקודות. אז נכון שצריך לחשב 3 מנות פרי, אבל עדיין זה מותיר הרבה מרחב תמרון. כשמתחשק משהו לנשנש ובמיוחד כשמתחשק משהו מתוק, הרבה יותר משתלם להושיט יד אל עבר דובדבנים (שהעונה הם משובחים במיוחד!) מאשר אל עבר השוקולד.
אחרי סוף השבוע הקודם והמשמין שעבר עלי ואחרי חטא החומוס הרגשתי צורך לכפר על כך בארוחות הצהריים הבאות שלי. גיליתי את נפלאות קלחי התירס שעולים רק 2 נקודות ומאד ממלאים וטעימים. חבר נוסף שנוסף לצלחת שלי הוא שניצל ברוקולי של טבעול שאף הוא עולה רק 2 נקודות. שניצלים צמחוניים הם לא הדבר האהוב עלי בעולם, אבל מידי פעם נחמד לסגור איתם את הפינה של תוספת פחמימתית חמה בארוחה.
פינוק בהחלט אחרון למהדורה זו הוא האורז שהכנתי ביום שישי האחרון. מכירות את זה שיוצא לכן האורז הטעים בעולם? אז כזה. זה מתכון עתיק יומין וקבוע שאני כמעט ולעולם לא סוטה ממנו, אבל הפעם משהו בהרכבים הצליח במיוחד ויצאה מנת אורז מהממת בטעימותה (זו מילה?). אז אולי נשנשתי בסוף השבוע האחרון קצת יותר אורז מהמותר, אבל היום התחיל שבוע חדש וחטאי העבר נשכחים.....

עד כאן החלק השלישי במסע שומרי משקל שלי. הפעם היה קצת יותר קשה ופחות אופטימי מהרגיל, אבל לכולנו יש גם את הרגעים האלה. אני מקווה שעליכן עברו שבועיים נחמדים יותר!

האם רגעי השבירה שלכן מתבטאים גם בהרגלי האכילה? ולאמהות שביניכן - איך מצליחים לשמור על דיאטה תוך גידול והאכלת ילדים קטנים?! שתפו אותי!

גילוי נאות: הוזמנתי לסקר את שיטת "נקודות פלוס" מטעם שומרי משקל

21 תגובות:

  1. מבינה אותך לחלוטין.
    לתפיסתי דיאטה זו לא "תקופה" שצריך לעבור אלא מדובר כאן על שינוי הרגלים ודרך חיים.
    בתור מישהי שהשילה בשנה וחצי האחרונות 22 ק"ג ממשקלה בעזרת תזונאית וספורט, ושיש לה עוד איזה 10 ק"ג עקשניים שמסרבים בתוקף לרדת (ואני ממש לא מתכוונת לוותר להם, דרך אגב), אני מחזקת את ידיך :)

    השבמחק
  2. וואו 22 ק"ג זה מכובד מאד! כל הכבוד! תמיד יש את הק"ג האחרונים העודפים שנדבקים ולא זזים, אבל אל תתייאשי, אם תתמידי אני בטוחה שגם אלה ייעלמו בסוף

    השבמחק
  3. רוקמת חלומות15 ביולי 2012 בשעה 10:04

    יש תמיד רגעים קשים יותר בדיאטה, וכל הכבוד שהצלחת לעבור אותם,
    והמשכת הלאה, גם אני בשבוע שעבר נעצרתי בירידה במשקל,
    התבאסתי והמשכתי הלאה בשגרה.
    העובדה שניתן לאכול שלוש מנות פרי ללא ניקוד היא מעולה ועוזרת לי מאוד בערב.

    השבמחק
  4. אבל קצב הירידה שלך לפני שנתקעת היה מטורף! הלוואי עליי :-)
    מנות הפרי האלה מאד עוזרות, גם אם אני לא מנצלת אותן זה מרגיע לחשוב שיש את האופציה הזאת

    השבמחק
  5. ילדים ושאריות זה בהחלט עוד אחת מהסיבות לכך שאני על אותן משקל מזה זמן אב כך שהתחברתי מאוד לתואר שלך. יפה מאוד שבחרת לחזור לתלם. סל הכול ובהתחשב בנסיבות ירדת יפה מאוד! בהצלחה

    השבמחק
  6. יש כ"כ המון דברים שאני רוצה להגיד לך! לא יודעת מאיפה להתחיל...
    החיים הם לא שחור-לבן. הלוואי והם היו, זה היה נוח יותר לרובנו, אבל לא. הדבר הכי הכי חשוב אחרי נפילה/ ארוחת שחיתות/ חריגה מה שזה לא יהיה- הוא מהר מהר לחזור לתלם. אף פעם אל תגידי לעצמך "נו מה זה משנה, כבר חטאתי, אז...". אכלת, נהנית? יופי. עכשיו- בחזרה לעניינים. דבר נוסף זה שאם כבר אוכלים- לאכול בכיף! ולא להתייסר על כל ביס. אני גם חושבת שאסור להמנע לחלוטין ממצבים כמו אכילה במסעדה, ארוחות משפחתיות וכו'. אלה דברים שהם חלק משגרת החיים שלנו, והחוכמה היא ללמוד להתמודד איתם, ולשלב אותם גם בשגרת הדיאטה. אני גם מאמינה מאוד גדולה בהקשבה לגוף. את במחזור והרעב והקרייבינג לפחמימות משתולל? תאכלי. תרגיעי את האטרף הזה. לפעמים צריך לקחת בחשבון שהשבוע לא נרד- וזה בסדר!! זה עדיף מאשר ליצור חסכים לטווח הארוך. אני יודעת שבתהליך ההרזיה רוצים לראות את המספרים עפים להם וזה מה שנותן מוטיבציה להמשיך. אבל לטווח הארוך- מה שחשוב זה עצם הירידה, המגמה. 1/2 קילו, בניגוד למה שנראה לך כרגע, זה לא מעט בכלל! תחשבי- 1/2 ק"ג בשבוע, 2-2.5 ק"ג בחודש, 26 ק"ג בשנה! יותר מזה, לא פעם אני רואה בנות ש"נתקעות" שבועות אפילו שהן שומרות בצורה הכי מדוקדקת שיש, ואחרי מס' שבועות- פתאום יורדים איזה 2 ק"ג. אל תשווי את עצמך לאחרות- כל אחת יש לה את קצב הירידה שלה וקשה מאוד לצפות אותו מראש.
    זהו, מקווה שאיכשהו עזרתי (לא רגילה "לייעץ" וירטואלית :) אם את צריכה תמיכה/ עצה/ מה שזה לא יהיה- מוזמנת לדבר איתי בכיף!

    סנדי (חובבת של הבלוג ודיאטנית במקצועי...)

    השבמחק
  7. thereisbeautyinallofus15 ביולי 2012 בשעה 19:43

    הכי חשוב זה שעשית איזשהו שינוי מחשבתי בהרגלי אכילה שלך. חטא קטן פה ושם הם סבירים :)

    השבמחק
  8. ישראלה,
    קודם כל - ג'נוארי ג'ונס היא האשה המושלמת בעולם ומד מן זו הסדרה האהובה עליי. כדי שלא תהיינה אי הבנות נוספות, דון הוא שלי ורק שלי.
    דבר שני - לגבי שמירה על משקל ואמהות וכו' - ה"סוד" הוא להשאיר אצל האחיינים אצלך עוד איזו שנה ואת לא מאמינה לאיזו אנורקסית את הופכת להיות. רק לרדוף אחרי שלושה שקול לריצות מרתון יומיומיות ולגבי אוכל - למי יש זמן וכוח? P: זה בא בעסקת חבילה עם חוסר שינה כרוני ואיבוד תאי מוח, אבל בקטנה.
    אני כמובן צוחקת ורוצה לאחל לך המון בהצלחה ושבוע מצוין :)
    שרית.

    השבמחק
  9. תודה סנדי! קראתי בעניין את מה שכתבת והשורה התחתונה היא שאני מסכימה איתך. הרי אני לא אוכל לספור נקודות כל החיים, אבל כן חשוב לי להשריש לעצמי הרגלי אכילה בריאים יותר. כרגע, כשאני בתוך התהליך, אז כמובן שהמטרה היא לרדת כל שבוע. אבל כמו שאמרת - אם לא יורדים, אז אין מה לבכות. אני לא רוצה להגיע למצב שאני לא יורדת ואז מתייאשת וזורקת את הכל דרך החלון. אחרי שבוע העמידה במקום באמת למדתי להעריך את הירידה העיקבית שהייתה לי לפני כן - 600-700 גרם בשבוע בהחלט מצטברים להם לקילוגרמים תוך חודש וחודשיים.
    בגלל מה שאת אומרת שלא צריך לוותר על יציאה למסעדות וארוחות משפחתיות - את עניין החומוס די החלקתי. יצאתי, אכלתי, שבעתי? יאללה, לא נורא - תמיד למחרת אפשר להקפיד קצת יותר. בסה"כ אבא שלי רצה לבלות איתי קצת זמן ולא הרגשתי נוח לכפות עליו ללכת לאכול במקום שמתאים לי אבל שהוא לא ימצא שם מה לאכול כי זה לא פייר. גם לשבת בחומוסיה עם פרצוף חמוץ ולספור כל כף לא ניראה לי כייפי במיוחד אז אכלתי, נהנתי ואת הנקודות הדחקתי ;-)

    השבמחק
  10. צודקת, הרי אני לא אוכל כל החיים לשבת ולמספר נקודות. אם אגיע למצב שרוב התפריט שלי מאוזן ותזונתי, נפילות מידי פעם לא יהיו נוראות כ"כ

    השבמחק
  11. קחי לך את דון, אני לא רוצה אותו! אני רוצה שמישהו ימצא דרך לשכפל את הגלאם של בטי דרייפר ויעביר אותו אלי + מכונת זמן לסיקסטיז ;-)
    לגבי הריצות אחרי ילדים קטנים - זה נכון, אבל האחיינים שלי כבר הגיעו לגיל שלא כ"כ צריך לרוץ אחריהם (7,6, ו-4).......

    השבמחק
  12. יש לי די הרבה דברים לומר: אחד, השגרה מצילה את רוב האנשים מליפול לתהומות, וזה נפלא שאת מסוגלת לחזור ללשלך, כשאני התחלתי לשמור על משקל וסטיתי- התגובה המידית שלי היתה לזרוק את הכל לפח, כי כבר נפלתי אז מה זה משנה? מה שתמיד מפיל אותי הוא פחמימות. אני מכורה לפחמימות, הן משפיעות ישירות על מצב הרוח שלי והן כל כך פאקינג טעימות! כשהייתי בברלין לפני חודשיים אכלתי קלח תירס חם בשוק, מאז אני קונה אותם קבוע ונהנית מכל פעם. כל כך קל להכין, והטעם כל כך נוסטלגי ונפלא. הדבר האחרון: אני כל כך שמחה שאת משתפת אותנו בתהליך הזה, את גורמת לי לשקול לחזור לאכול בריא..

    השבמחק
  13. אין שום דבר שוביניסטי בשינויים ההורמונליים שאנחנו עוברות, יש מחקרים מדעיים רציניים שמוכיחים שזה אמת לאמיתה, ובתקופה של לפני או תוך כדי המחזור זה לגמרי טבעי שאנחנו משתגעות ומחפשות מתוק ופחמימות.

    חוצמזה שתהליך של ירידה במשקל הוא תהליך ארוך, ויש בו עליות וירידות. כמה שזה מתסכל, זה רק טבעי. יש שבועות יותר קלים, יש שבועות יותר קשים. תהיי גאה בעצמך שחזרת לשגרה שלך ולמרות כל מה שעברת הצלחת כן לרדת עוד כמה גרמים. הרבה אנשים נשברים ברגע שמופיע הקושי הראשון, וברגע שמאבדים קצת שליטה אז פשוט מפסיקים לשמור לגמרי. וזה בסדר לאבד קצת שליטה מדי פעם, צריך קצת לשחרר קיטור מדי פעם.

    כהרגלי אני לא מעודכנת, רק עכשיו מצאתי זמן לראות את העונה האחרונה...

    השבמחק
  14. קודם כל תתפחי לעצמך חזק חזק על השכם על החזרה לשגרה- זה החלק הכי קשה!
    לרוב נורא קל לשקוע במחשבות של "כבר שברתי, אז לאכול עוד זה כבר לא משנה" , והנה לא נפלת לתוך זה.
    לגבי השבוע הזה- זה אתגר קשה, ולפעמים הגוף וההורמונים הרבה יותר חזקים מהשכל הישר (ואני לרוב לא נופלת לאכילה מופרזת בשגרה, אבל יומיים לפני אני מתחילה לבלוס בלי הפסקה...) תוסיפי לזה את הרגשת הנפיחות שקיימת גם ככה- וזה שבוע בהחלט נוראי....

    הפירות של העונה מעולים, ואני נהנית מהם מאוד (וגם התירס... אני חולה על כאלה עם המון מלח!)

    השבמחק
  15. גם אני מאד מכורה לפחמימות. אני לא יכולה לסגור יום או ארוחה משמעותית בלעדיהן.
    קלחי תירס תמיד מזכירים לי דווקא ערבי קיץ במרכז העיר, שם היה איש שמכר קלחי תירס חמים מתוך טאב גדול ורותח. אני כבר הרבה שנים לא מתקרבת אליו בשל הידיעה הברורה שהפעם האחרונה שניקו את המיכל הייתה אי שם בשנת 1988, אבל זה נחמד לשחזר את הטעם בבית :-)

    השבמחק
  16. זה בהחלט תהליך ארוך, אבל זה ניראה ארוך יותר מכפי שזה באמת. אני בקושי חודשיים בתהליך!! עוד צפויות לי הרבה עליות ומורדות, אבל אני חושבת שככל שאני אלמד להתמודד עם הירידות בצורה יעילה מוקדם יותר, ככה זה יעזור לי יותר בהמשך.

    השבמחק
  17. לגמרי היה לי את הרגע הזה של הכל או כלום, ואז חשבתי לי שיומיים של שבירה זה לא משהו שמצדיק לשבור את כל הזמן שעברתי עד עכשיו. אני שמחה שחזרתי לתלם :-)
    וגם אני מציפה את התירס שלי עם מלח! בלי מלח זה לא טעים ;-)

    השבמחק
  18. גם אצלי כשמגיעים האחיינים על העולם מתהפך. כל השגרה, ולא רק באוכל.
    הרבה פעמים קרה שהם הגיעו אליי, ואני מתה עליהם, אבל תכננתי כ"כ הרבה דברים ופתאום לא יכולתי לעשות אותם, וזה תסכל אותי. אחרי כמה פעמים כאלו, שלא הצלחתי להבין למה אני לא מצלעחה להנות ממש, כמו שאני תמיד נהנית איתם, הבנתי שבמידה מסויימת היו לי תוכניות או איזו טבלה כזו בראש של דברים שתכננתי והם לא יוצאים אל הפועל וזה מתסכל אותי. אבל עוד יותר תסכל אותי שלא ממש הייתי בהוויה שלי איתם, כשהם היו כאן. והחלטתי שלא משנה מה, אני חייבת לחוות את ההווה. גם אם הוא לא בתוכניות שלי :)
    וזה אותו הדבר בקשר לאוכל. כל החיים שלי אני מהמקפידות, ותמיד יש לי תקופות כאלו ותקופות כאלו. וזה בסדר אם נשברים ליום או יומיים, כל זמן שלא נשברים לכל החיים. ממה שקראתי מאוד הזכרת לי אותי בקטע של השליטה והפרפקציוניזם. עם השנים למדתי לשחרר, וכשאני לא מצליחה, אני עושה בכאילו, ובסוף אני מאמינה לעצמי. התת מודע בנוי ככה שהוא לא מבחין בין מציאות לדמיון, אז אני "מאכילה" אותו לפעמים בדברים שונים מהמציאות :)

    בכל אופן - מאוד אהבתי לקרוא את הפוסט הזה. אני בכלל אוהבת את הסדרה הזו. את מאוד אמיתית בה במקומות שאנשים אחרים היו מסתירים את האמת, וזה נותן הצצה למי שאת באמת, מעבר לסקירות של מוצרי איפור.

    השבמחק
  19. אני לגמרי מסכימה איתך בקטע של הלו"ז עם אחיינים. בשורה התחתונה הלו"ז שלנו לא בנוי סביב ילדים, וכשהם מגיעים הכל מתהפך. גם מבחינת אוכל, וגם מבחינת זמינות לעשות דברים אחרים ולפעמים את מתכננת לעשות איתם משהו אבל לילדים יש רצון משלהם והם א משתפים פעולה.... הדרך הכי טובה שמצאתי להתמודד עם זה היא לזרום עם הדברים ולא להתעקש לעשות משהו עכשיו או אח"כ, מה שבא בא...

    ותודה על התמיכה! אני גם חושבת שסדרת הפוסטים הזאת פתחה צוהר קצת יותר אישי והשיתוף בכלל מאד מקל עליי את התהליך.

    השבמחק
  20. מסכימה איתך בקטע הזה ששומרי משקל מלמדים אותך מה נכון עבורך לאכול.
    גם עם הדיאטנית שלי לאט לאט למדתי מה טוב לי ומה פחות.
    למרות שכרגע זרקתי הכל מהחלון וזה גם נראה ככה.
    אני מנסה לחזור לאיזושהי שיגרה אבל כמה יומיים-שלושה אני מגלה שזה לא זה
    ואז מוותרת לעצמי לעוד שלושה ימים.
    נורא קשה לי עם החום הזה, לעשות בו משהו, להשקיע במשהו שכשאני חוזרת הביתה.

    הדובדבנים השנה זה באמת treat אמיתי.

    אני לא אוכלת תירס בצורה הזו. ואם הם בושלו ככה אני אוכלת אותם רק "גלוחים"
    לא מסוגלת שהכל נתקע לי בשיניים. מעדיפה לגלח אותם ולאכול אותם במזלג/כפית/כף

    אני חובבת גדולה של אורז ופסטה, ובמחינתי גם קצת אבקת מרק עוף זה מספיק.
    כשגם אורז וגם פסטה אני אוהבת אל-דנטה (למרות שמוכנה לאכול גם מוכנים "כראוי")

    אי חושבת שבסופו של דב הפוסט הזה, לפחות בעיני נתפס כחיובי.
    כי לפחות השורה תחתונה שלו היא כזו.
    מאחלת לך המשך בהצלחה!

    השבמחק
  21. אני מסכימה עם השורה התחתונה שלך, גם אני מרגישה שעברתי את המכשולים על הצד הטוב יותר, גם אם נפלתי פה ושם. בכ"ז לא שברתי את הכלים ואני ממשיכה הלאה בגאון :-)

    השבמחק