‪Google+‬‏ ‪Google+‬‏
כמה מילים על הנושאים החשובים באמת.
לפניות, שאלות, בקשות וסתם להגיד שלום - אשמח אם תיצרו איתי קשר בכתובת israelmakeupblog@gmail.com

8.3.2016

איך לא להיות אישה

האמת היא שלא התכוונתי לכתוב את הפוסט הזה. תכננתי בכלל פוסט אחר, יש לי תמונות שצילמתי וערכתי ולא הייתן מוצאות בו אף אזכור לכך שיום האישה נחגג מחר, או על נשיות בכלל. כי יום האישה זה יום שאני מתעלמת ממנו, לא נוהגת לחגוג אותו ולא נוהגת לציין אותו באופן מיוחד.
אבל אז נחשפתי לכל כך הרבה תוכן ומבצעים באצטלת "יום האישה" שבינם ובין פמיניזם אין כלום ושום דבר, שהרגשתי את מה שאני הכי אוהבת להרגיש - שאני חייבת לשבת ולכתוב משהו שיוצא לי מהלב. משהו שאני חייבת לנסח במילים, לתת לו צורה וביטוי. התחושה הזו שכל כותבת מכירה ואוהבת - שלא צריך לחפש את ההשראה והנושא לכתיבה, אלא זה מוגש לך על מגש של כסף, מוכן וריגשי ואמיתי. 


כל התכנים שאני רואה סביב יום האישה, הם תכנים על "נשים חזקות". נשים שמנהלות קריירה מצליחה, מגדלות ילדים לתפארת, מתחזקות פיגורה מושלמת ויש להן "הכל". הן הצליחו, הן עשו את זה, הן שברו את תקרת הזכוכית. הן הוכיחו לכולם שאפשר גם וגם וגם. 
ותכנים כאלה מטריפים אותי. הם מוציאים אותי מדעתי, כי הם יוצרים בדיוק את אותו האפקט שהפמיניזם ניסה למגר. הם יוצרים סטריאוטיפ, רק שהפעם מדובר על הסטריאוטיפ של האישה המצליחה. היא סופר וומאן, אישה שיודעת ויכולה לעשות הכל, אישה שאין לה גבולות ואין לה מעצורים והיא תגיע לאן שתגיע - אם לא במוח אז בכוח, או להיפך. 
אישה שנופלת לתוך כל המשבצות שמהבהב מעליהן הסימן "הצלחה", ועושה זאת בקלילות על עקבים של 10 ס"מ. והן תמיד מנהלות עסקים מגניבים, או עומדות בראש ארגון פיננסי גברי ומעונב. והילדים תמיד מאושרים, והבית מעוצב למשעי, והחיים הם כמו בז'ורנל. 
אם אתן חושבות שאני הולכת לבוא ולהגיד עכשיו שהחיים שלהן לא טובים, שהבחירות שלהן לא נכונות ושהן צריכות לבחור ההיפך, טעות בידכן. אני לא חושבת ככה, אני שמחה בשבילן ולפעמים נשים כאלה יכולות להוות גם מקור השראה עבורי. 
אבל אני חושבת שלצידן יש גם נשים אחרות. אני שואלת את עצמי מה נכנס לתוך הסל של "הכל", אצל נשים שיש להן "הכל" בעיני החברה? האם את חייבת לנהל עסק זוהר ומשגשג, או שגם עסק בינוני וסביר ייכנס לקטגוריה? ומה אם את מצליחה להחזיק בעבודה שכירה, קצת משעממת אבל עם משכורת נחמדה - האם אז את לא אישה "חזקה"? ואולי הילדים שלך לא מושלמים, אלא רגילים כאלה שצריכים שיעורי עזר באנגלית ומתמטיקה - האם אז את אישה כושלת? אולי את בכלל לא רוצה קריירה, ואת נהנת להתבטל בפיג'מה בבית כל היום, למיין כביסה ולהכין ממולאים - האם את אכזבה לתנועה הפמיניסטית? ואם לא היה לך כוח להעלות את השקיות מהסופר מהאוטו לדירה, כי מזמן לא עשית כושר ויש לך שרירים של ספגטי בזרועות, אז אם תבקשי מגבר שיעזור לך האם וויתרת על זכותך הנשית לשאת משאות כבדים בכל מחיר?
מי שקוראת את הבלוג שלי לאורך זמן יודעת עד כמה אני לא אוהבת טרנדים ומתרחקת מכל דבר שנחשב "באופנה". על אותו משקל, אני לא אוהבת הכללות - מגדריות, דתיות, גזעיות. 
בתפילה היהודית ישנה ברכה ששני המינים מחוייבים להגיד אותה, אבל לכל אחד נוסח שונה. הגברים מברכים ברכת הודיה "ברוך שלא עשני אישה", ואילו הנשים מברכות "ברוך שעשני כרצונו". הטקסט הזה גרר וממשיך לגרור אין סוף מחאות וניסוחים מתחרים, אשר כולם באים לשנות את הנוסח הנשי למשהו שיהיה דומה יותר לנוסח הגברי, ויברך על היותנו נשים. 
בכנות, אני חושבת שדווקא הנוסח הגברי הוא זה השגוי. כי כשאדם בא להגיד תודה על משהו, זה בדרך כלל כי קיבל את האופציה שרצה לבחור בה, זו שביקש או התפלל שיקבל. אבל יש 3 דברים שכולנו נולדים איתם, ואין לנו אפשרות לבחור - ההורים שהולידו אותנו והמטען הגנטי שירשנו מהם, היום שבו נולדנו והמין שאיתו יצאנו לעולם. 
בדיוק כמו שלא יכולתי לבחור את העיניים הירוקות של אבא במקום החומות של אמא, וכמו שלא יכולתי להחליט להיוולד בשנת 1886 במקום 1986, כך לא ניתנה בידי הבחירה אם להיוולד זכר או נקבה.
אבל אני כן מאמינה שמאותו הרגע והלאה, כל החיים שלנו רצופים בבחירות שאנחנו עושים. לכן אני לחלוטין מקבלת את הטקסט לפיו "עשני כרצונו" - בין אם מאמינים שהאל בחר, או כוח ביולוגי אחר. עשו אותי איך שעשו, אבל אני כן יכולה לבחור איך אני רוצה שהחיים שלי כאישה ייראו, ואני בוחרת שלא להיות נשלטת על ידי ציפיות לכאן או לכאן. 
אני מכירה גברים שהם עדינים ורגישים, כאלה שלעולם לא יבקשו העלאה מהבוס ואין להם יכולת להרים משקולת במשקל 2 ק"ג. לעומת זאת אני מכירה נשים שהן כוחניות ואגרסיביות, ווכחניות ושתלטניות, כאלה שידרסו אותך אם תעמדי בדרכן. האם זה אומר שהגברים האלה הם נשיים, או שהנשים האלה הן גבריות? לא, כל מה שזה אומר זה שיש להם אישיות שמורכבת מהרבה תכונות, עם חלקן נולדנו, את חלקן פיתחנו לאורך שנות החיים. 
ואתן יודעת מה? זה בסדר לקום כל בוקר ולא להרגיש כמו חד קרן נוצץ. זה בסדר לא להיות טובה בהכל, זה בסדר להנות מבישול אבל זה גם בסדר גמור לחיות על תזונת TA. זה בסדר לבלות כל שבוע במכון יופי, אבל זה גם בסדר לתת לשיערות האפורות לגדול ולא לעשות לגביהן כלום. 
למה אני לא אוהבת את "יום האישה"? כי אני לא מרגישה שהנשיות שלי היא סיבה למסיבה. לא כי אני סובלת ממנה, פשוט כי מבחינתי זהו מצב נתון שאין בו משמעות גבוהה יותר מהעובדה שנולדתי עם עיניים חומות.
זה נכון, נשים עדיין מרוויחות פחות, סובלות מהטרדות מיניות על ימין ועל שמאל וחשופות לקמפיינים פרסומים מגדריים וסקסיסטיים כמעט 24 שעות ביממה. אבל את כל החומות האלה לא נפרוץ באמצעות "ימים נשיים". את תקרת הזכוכית לא נשבור עם בושם שקנינו במחיר מבצע לכבוד יום האישה, זה סתם יהיה עוד בושם שקנינו במחיר טוב.
דווקא כשנפסיק לחגוג, להתרעם, ולהתפעל מכל אחת שעושה בשעה את מה שאנחנו עושות ביומיים - דווקא אז המוסכמות החברתיות ישתנו. כשנעשה את הבחירות שלנו מתוך בחירה מודעת לכך שאנחנו בוחרות לחיות, איך שטוב לנו ואיך שנוח לנו - ולא איך שטוב לנו *כאישה* או נוח לנו *כי אני אישה*. 
כשנפסיק להשתמש בתירוץ הזה, או לחילופין לזלזל במי שכן, כשנפסיק לצפות לקבל יחס מיוחד, או להתרעם אם נתנו לנו יחס מיוחד, כשנפסיק להיתלות בססמאות, כשנפסיק לצפות מכולן להיות "חזקות", כשנפסיק להסתכל על העולם דרך המשקפיים של המין איתו נולדנו - נתחיל לחיות את החיים שלנו חופשיות באמת.
אתן לא צריכות להיות נשים חזקות, עשירות, יפות ולבושות טוב כדי להיות "נשים מצליחות". עשיתי הרבה בחירות בחיים, שלא כולן היו הגיוניות או שהובילו להצלחה כלכלית, אבל עוד שניה אני בת 30 ואני חיה חיים מעניינים, מגוונים ומפתיעים. כל יום אני מחשבת מסלול מחדש כיצד להיות בן אדם מוצלח יותר, האם זה נופל תחת הקריטריונים של "אישה מצליחה" מעניין אותי פחות.
תעשו את הבחירות שלכן, נשים יקרות שלי, ואל תתנו למסרים שיווקיים שהתחפשו לפמיניזם לבלבל אתכן. תעשו מה שבא לכן, תיראו איך שאתן רוצות, תעבדו במה שכיף לכן, תבכו אם כואב לכן, תעשו שופינג אם מתחשק לכן, תלבשו מה שעושה לכן נעים להסתכל במראה, תתאפרו בשביל הפאן, תבשלו כי זה טעים - וכל הדברים האחרים שעושים את החיים שלנו לכאלה שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד ש-וואלה, היה סבבה.
אל תעשו שום דבר כי זה מתאים לססמא, לציפיה או למוסכמה. תעשו מה שמתאים לכן. 

אני מאחלת לכולנו יום האישה שמח, יום שבו סופסוף נשתחרר מהצורך לתייג את עצמנו בתיוגים ולחגוג הישגים של נשים אחרות. יום שבו נוכל לחגוג את עצמנו, את החיים שלנו - גם אם הם בינוניים, אפורים ורגילים לגמרי.


16 תגובות:

  1. כל כך אוהבת את הפוסט הזה, מסכימה עם כל מילה!!
    בשבילי, ההנחה הכי מוטעית היא שנשים שחוזרות לעבודה אחרי חופשת לידה, מיד כשהעולל חוגג שלושה חודשים הן ״מצליחות״ ויתקדמו בקריירה. בשבילי להיות בבית שנה וחצי עם הילד שלי היתה ההצלחה האמיתית.
    לחזור הביתה כל יום בשתיים כדי לאסוף את הגדול מהגן, אין אושר גדול מזה. אני לא מרוויחה משכורת שנחשבת ״מוצלחת״, אבל אני האישה הכי מאושרת בעולם! אני נהנית מהאיזון המושלם: עבודה שאני נהנית בה במשך חצי יום, בילוי מהנה עם הילדים חצי יום.
    המדדים להצלחה בחברה המודרנית כשלו לדעתי, והלחץ להצליח או להיות ״מוצלח״ מביאים לתוצאה הפוכה בקרב אנשים רבים.
    אני מסכימה איתך לחלוטין שרק מה שעושה אותנו מאושרים, ללא תיוגים כאלה ואחרים, הם המדדים האמיתיים להצלחה.
    תודה שהבאת לי פוסט נפלא לפתוח איתו את היום, בין אם הוא יום האישה או היום של ברוך שעשני כרצונו :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה המקסימה שלך!
      אני מסכימה שהאושר נמצא במקום בו אנחנו מרגישים שלמים עם עצמנו והבחירות שלנו - בין אם אנחנו נשים, גברים, עשירים או עניים.

      מחק
  2. כל הכבוד. פוסט מצוין. הזכרת לי דיון מעניין מהקורס למגדר שלקחתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בדיון הזה ;-)

      מחק
  3. אהבתי והתחברתי מאוד למה שאת אומרת. שיהיה יום שמח ומוצלח:)

    השבמחק
  4. וואו, אני בלי מילים.
    ניסחת בדיוק את מה שאני חושבת כבר שנים.
    כיף לראות נשים שלא איבדו את הראש מה"פמנסטיות".
    אני כן חושבת שטוב שיש אירגונים שמקדמים את מעמד האישה מבחינת שכר, התייחסות מינית וכו' אבל מכאן ועד מאבקים להקטין את הגבר כדי שיראו כמה אנחנו גדולות, ממש חסר פרופורציה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה איתך שהחשיבות של ארגונים ונשים שנלחמות על שוויון בתנאים ורווחתן של נשים בחברה ובעיקר בתעסוקה לא פוחתת, גם אם אני חושבת שההגדרה ה"פמיניסטית" כהגדרתה היא קצת מעוותת. אבל יש הרבה על מה להלחם, לצערנו.

      מחק
  5. מקסים. מסכימה 100%. לא מבינה למה צריך לחגוג יום מיוחד לאשה / לשחורים / להומוסקסואלים... הכי חשוב שנוח לך בעור שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ענת! מסכימה איתך שהקבלה העצמית והאושר שנובע מהבחירות שאנחנו עושים בחיים שלנו, לא צריך להיות שייך למין או סטטוס או כל משתנה תלוי אחר.

      מחק
  6. פוסט מושלם!! כל הכבוד אהבתי מאוד!!!
    גם אני לא מבינה את הצורך ביום האישה, נשים צריך להעריך כל השנה ולא רק יום אחד שבו קונים פרחים וזהו נגמר. נשים הן מדהימות ואני לא מבינה איך מישהו יכול לחשוב בכלל שהן נחותות מגברים..נכון שהמינים לא זהים, אבל הם שווים בחשיבותם ובזכויות שהם צריכים לקבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! מסכימה מאד עם השורה התחתונה שלך - לא זהים, אבל בהחלט שווים.

      מחק
  7. הסיבה היחידה שצריך לחגוג את יום האישה. ואולי המילה המתאימה יותר היא לציין אותו...היא ההישגים אליהן הגיעו הנשים ולא בגלל הנשיות שלהן. את הזכויות הן קיבלו אחרי מאבקים ממושכים וסבל רב ויש לציין זאת להעריך את מה שיש ולהוקיר אותו ולדעת שהדרך עוד ארוכה.

    אני לא מרגישה שאני צריכה לקבל פרחים ביום האישה גם כי אי אפשר לחגוג גם את יום האם וגם את יום האישה ועכשיו זה כבר חודש האישה ובכלל כל יום כזה נחגג כמה פעמים לפי התאריכים השונים בתרבויות השונות וגם בסמיכות ליום האהבה וזה כבר אינפלנציוני טיפה ובכוונה כתבתי ללא סימני פיסוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. דווקא את יום האם הייתי שמחה אם היו מחזירים, במקום "יום המשפחה" שהפכו אותו אליו. אפשר לעשות יום משפחה נוסף, אבל כבודו של יום האם במקומו מונח.

      מחק
  8. פוסט מקסים עם תמודות מיוחדות!
    בקשר לדיון....מסכימה בהחלט צריך להחזיר את יום האם

    תודה

    רויטל

    לאישה מתנה

    השבמחק