‪Google+‬‏ ‪Google+‬‏
כמה מילים על הנושאים החשובים באמת.
לפניות, שאלות, בקשות וסתם להגיד שלום - אשמח אם תיצרו איתי קשר בכתובת israelmakeupblog@gmail.com

29.6.2012

לק לשבת - Aquadelic

אחרי הנפילה המשעממת של השבוע שעבר (שלא גרפה מכן הרבה מחמאות....) החלטתי הפעם לפצות את כולנו עם לק קייצי, מרענן וצבעוני.

28.6.2012

עומד למבחן - מייקאפ Teint Idole Ultra 24hr

היום נבחן מייקאפ חדש של לנקום, וכהרגלי בקודש אני אקדיש לו סקירה שלימה עבור עצמו ואחפור עליו קצת מכל הבחינות החשובות.
מה? מייקאפ Teint Idole Ultra 24hr
מי? Lancome
כמה? 235 ש"ח מחיר התחלתי
איך? המייקאפ הזה מצטרף לאחיו הבוגר ה-Teint Miracle. בניגוד לטיינט מירקל אשר מעניק גימור זוהר וחי יותר, הטיינט איידול החדש מבטיח להעניק גימור מאט משיי ועמידות של עד 24 שעות (שימו לב שכבר קיים מייקאפ טיינט איידול אולטרה, אך זהו גלגול חדש ומשופר שלו).
 הבקבוק מעוצב מזכוכית מחוספסת כיאה למייקאפ מאט (אני בטוחה שיש שם לזכוכית כזאת, אבל המומחיות שלי היא לא בנושאי זגגות) ומצוייד במשאבה נוחה שלא מוציאה כמות גדולה או קטנה מידי של חומר. 
למייקאפ עצמו יש מרקם מיימי לא סמיך, הייתי אומרת אפילו על גבול הדליל. בגלל שהוא מייקאפ מבוסס מים, ההנחה שלו על העור מרגישה שונה. יש פחות את תחושת המריחה הנעזרת בסיליקונים ושמנים שמכניסים למייקאפים אחרים. אני מוצאת שאני זקוקה לכמות של לפחות לחיצה וחצי על המשאבה כדי שאוכל לעבוד איתו בנוחות (בד"כ במייקאפים אחרים מספיקה לי לחיצה אחת).
עכשיו ממבט אחורה אני יכולה להגיד שזהו מייקאפ שלוקח זמן להתרגל אליו. בתחילה, אני מודה, לא התחברתי אליו. הרגשתי שהמריחה שלו לא נוחה לי, הגימור שלו כבד מידי ותחושה כללית של חוסר שביעות רצון. אבל, לאט לאט למדתי לעבוד איתו והוא הפך להיות המייקאפ הקבוע שלי בבוקר. בגלל זה גם לא מיהרתי לסקור אותו, לדעתי זה לא מסוג המייקאפ שאפשר לשפוט משימוש אחד או שניים.
דבר ראשון שלמדתי הוא שהמייקאפ הזה לא אוהב פריימרים. הפריימר היחיד שהוא הסתדר איתו היה פריימר לחות של סיסלי, בעוד שעם פריימרים של גרלן, ג'יבנשי ודיור הוא לא התמודד טוב. 
אז שיעור ראשון: מייקאפ שעדיף להניח בלי פריימר.
דבר שני שלמדתי - את המייקאפ צריך להניח כמה שיותר קרוב לזמן מריחת קרם הלחות. בגלל מרקמו המימי וגימור המאט, המייקאפ זקוק לבסיס לחותי כמה שיותר על מנת שהמריחה שלו תהיה נוחה וכדי שיתקבע בצורה יפה על העור.
אז שיעור שני: מריחת המייקאפ מיד אחרי קרם לחות + קרם הגנה (לא לשכוח!!)
דבר שלישי שלמדתי הוא שמכל הפודרות שלי, המייקאפ מסתדר הכי טוב עם פודרה סטודיו פיקס של מאק דווקא. משהו בשילוב ביניהם יוצר את הגימור הכי מאט, אבל לא מקומח אלא קטיפתי ומשיי. עוד יתרון - הפודרה מאד תורמת לעמידות המייקאפ, עניין שניגע בו מיד.
אז שיעור שלישי: טיינט איידול וסטודיו פיקס פאודר זה צמד משמיים.
אלה שלושת השיעורים שלקח לי זמן ללמוד ולספוג ועד שלא עליתי על כל הטיפים האלה לא הגעתי להנאה שלמה מהמייקאפ. 
למייקאפ יש גימור מאט קטיפתי אבל לא "מת", שזו נקודה לטובתו. מצד שני, זה לא מסוג המייקאפים של "עור שני" ואם לא עושים עבודת טשטוש רצינית כן יבחינו בו "יושב" על העור. עניין קרם הלחות שציינתי למעלה חשוב כאן כפליים - על עור יבש המייקאפ לא ניראה טוב. לדעתי מלכתחילה הוא לא מתאים לבעלות עור יבש, אלא יותר מותאם לבעלות עור מעורב/שמן.
טיפ: טשטשתן במרץ ועדיין המראה ניראה לכן כבד מידי? הרטיבו ספוגית במים וסחטו ואז הטפיחו אותה בעדינות על הפנים. מהלך זה ירכך את שכבת הכיסוי וייצור מראה לחותי ועדין יותר.
רמת הכיסוי שלו בינונית, שזה מצויין עבור מי שמחפשת מייקאפ שיכסה בעיות על העור, וגם ניתן לבנות אותו בעדינות אפילו לכיסוי כמעט מלא. ניתן לראות תמונות שלי איתו כאן ו-כאן וגם כאן.
ומה עם העמידות המובטחת ל-24 שעות? כאן לצערי המייקאפ לא עומד בציפיות ובטח ובטח לא עמיד ל-24 שעות. עם פודרה מתאימה (אצלי סטודיו פיקס), המייקאפ עצמו עמיד על העור כ-10 שעות (כלומר בלי לזוז ולהיעלם). לעומת זאת, הברקות כן יופיעו תוך כ-3-4 שעות, תלוי בסוג העור. עם סטודיו פיקס הצלחתי להגיע ל-5 שעות בלי הברקות אבל לא מעבר. 
מילה לגבי הצבע: הגוון שנמצא אצלי הוא 03. כפי שראיתם בסוואטצ', הוא לא כהה כמו שהוא כתום. אם אני שומרת על שגרת שיזוף קבועה, המייקאפ עוד איכשהו מצליח להתאים לי, אבל כרגע לצערי אני קצת מוזנחת בתחום זה והוא כהה מידי עבורי. 
המייקאפ זמין ב-15 גוונים שונים ושימו לב שהמספור שם לא סדיר כ"כ (הגוון הכי בהיר לדוגמה הוא 05). ממליצה מאד לעשות התאמת גוון מושלמת, אחרת לאור רמת הכיסוי והגימור שלו כל טעות בגוון תהייה קשה לטשטוש על הפנים.
ציון סופי: 85
נימוק: אני מורידה 10 נקודות על עניין העמידות. אם לנקום לא היו מבטיחים לי 24 שעות, לא הייתי מצפה. אבל אם הבטחתם והמייקאפ מקיים בקושי 8 שעות, זו כבר סוג של אכזבה. עוד 5 נקודות אני מורידה בגלל עניין הגימור שחייבים ללמוד לעבוד עם המייקאפ כמו שצריך על מנת שייראה טבעי ויפה. 
שורה תחתונה: על אף חסרונותיו, אני חושבת שכן מדובר במייקאפ טוב. לוקח קצת זמן ללמוד אותו ולהתרגל אליו, אבל בסופו של דבר הוא נותן ביצועים יפים. הוא יתאים למי שמחפשת מייקאפ עם כיסוי משמעותי וגימור שאינו מבריק ולחותי, אבל שעניין העמידות לא קריטי עבורה. לעומת זאת, הוא לא יתאים למי שמחפשת עמידות ברזל או לשהייה ארוכה בשמש הקופחת של הקיץ הישראלי. אני מאמינה שלקראת החורף ביצועיו ישתפרו, כך שאולי זאת לא העונה הסלחנית ביותר לשפוט אותו במהלכה.... עוד נקודה שלדעתי היא לטובתו - המייקאפ מבוסס מים, ולא שמנים וסיליקונים שעלולים ליצור רגישויות מעצבנות. 

עד כאן סקירת המייקאפ החדש של לנקום. מה דעתכן עליו? האם רכשתן ואהבתן את אחיו הבכור הטיינט מיראקל? האם תשקלו לרכוש את המייקאפ הזה? ספרו לי!

גילוי נאות: המייקאפ התקבל לצורך סקירה.

25.6.2012

זול או זול יותר - צלליות קרם

פינה וותיקה ואהובה חוזרת לבקר אותנו היום (בעקבות בקשת הקהל!), והפעם נעסוק בצלליות קרם.
לאחרונה, הצטרפו שחקניות חדשות ומלהיבות לעולם צלליות קרם מבית היוצר של Mybelline. המותג, שבעבר הציג  לשוק העממי בהצלחה גדולה את קונספט האייליינר ג'ל, פרץ עם סדרה רחבה ומגוונת של צלליות קרם, במרקם ובאריזה מאד מאד דומה לפיינט פוטים של מאק. שמן בישראל: Color Tattoo 24hr

22.6.2012

לק לשבת - Euphoria

בניגוד מוחלט לשבוע שעבר, השבוע היה צבעוני למדי בגזרת הציפורניים ואילו היום אני לחלוטין בוחרת בגוון רגוע, משעמם, שקט ושליו מסיבה אחת ויחידה - אני עייפה מכדי להתעסק עכשיו עם מריחה של גוון צבעוני במיוחד שדורש דיוק וסבלנות.

21.6.2012

הבושה שבלא להתבייש

כל חיי לא הייתי רזה. כל מי שמכיר אותי למשך תקופה של כמה שנים יודע שהמשקל שלי אולי קצת עלה ואולי קצת ירד, אבל רזה או מחוטבת במובן הסטנדרטי של המילה, מעולם לא הייתי. רוב החיים שלי הייתי על הרף העליון של משקל ממוצע לגובה שלי ותנו לי לספר לכן ידיעה מרעישה - טוב לי עם זה.
כן כן, אני שמנמונת מאושרת, ולא סתם מאושרת, אלא מאושרת עם משמניה.
מצד שני, וכאן ייכנס נושא הפוסט, רוב החיים שלי הרגשתי רע עם זה שאני מרגישה טוב עם עצמי. התבלבלתן? תיכף אסביר.
גם כשאני שוקלת 12 ק"ג פחות משאני שוקלת עכשיו (וזה משקל היעד שאני רוצה להגיע אליו), אני לא רזה ואין לי גוף רזה. יש לי "פולקעס" ויש לי בטן ויש לי זרועות שמנמנות וכל המשתמע מכך. גם הפנים שלי תמיד די מלאות ואפילו כפות הרגליים שלי לא רזות ("קאנקלס" כל הדרך!).
אבל מאחורי כל מסך הצמיגים - אני אוהבת את הגוף שלי! אני אוהבת שאני רכה כמו כרית, אני אוהבת את הנוכחות שמעניק לי עודף המשקל, אני אוהבת את הקפלים הקטנים, אני אוהבת שאני "ממלאת" בגדים, אני אוהבת שהגוף שלי יחסית פרופורציונאלי למימדים - אני אוהבת! אני בחורה מטופחת ששומרת על כל סנטימטר בגוף עם קרמים, פילינג, ומריטת שיער - והמשטחים הרכים, הנעימים והריחניים שלי עושים לי טוב על הלב.
אבל אז מגיעות ההערות - "החולצה הזאת עושה לך בטן", "החצאית הזאת קצרה מידי לרגליים שלך", "השמלה הזאת מרחיבה אותך", "הנעל מדגישה את השוקיים העבים" ועוד כהנא וכהנא. זה יכול לבוא מבני משפחה, מחברים עם כוונות טובות ואפילו ממוכרות בחנויות בגדים ונעליים. הערות קטנות, לא ארוכות ולפעמים אפילו נאמרות בהיסך הדעת, אבל בי ובתחושת שביעות הרצון שלי הן פוגעות.
כי תמיד, תמיד, אני אענה להערה כזאת: "כן, אני צריכה לעשות קצת דיאטה". גם אם נוח לי ונעים לי ואני מרגישה טוב עם עצמי, אני לעולם לא אודה בזה.
בעולם שמקדש את אידיאל היופי הרזה, או לחילופין גורס שכל מי שאינה שמנה אינה אישה "אמיתית" - איזה מקום יש לאנשים כמוני שנוח ונעים להם עם עצמם? אני לא חושבת שאני אמיתית יותר בהשוואה לחברותי הרזות ממני, אך מצד שני גם לא מרגישה צורך להכנע ללחץ העצום להגיע למימדים של דוגמנית בגדי ים.
המצב הזה גורם לי לתהות איזה אחוז באוכלוסיה "מאושר סודי". כמה אנשים כמוני מסתובבים ומתלוננים שהם צריכים לפצוח בדיאטה (בין אם דיאטת הרזיה או השמנה), אבל בתוך תוככם בעצם סבבה להם במצבם הנוכחי? 
ואם ישאלו אותי ואני אגיד שנוח לי, הרי ברור לי שהמחשבה הראשונה שתצוץ במוחם של אנשים היא "טוב, מסכנה היא דב דובה ומנסה לשכנע את עצמה שהיא ניראת נהדר". אז לא, אני לא מנסה לשכנע את עצמי. אני יודעת שבעיניים שלי אני ניראת נהדר. יש לי מתחת לחגורה 26 שנים של תחושה נהדרת. ובעיני מי שאני לא ניראת נהדר? מוזמן לצאת לטיול מסביב לפארק.
אז איך זה מתקשר לעניין שומרי משקל? כי באופן מעוות למדי, הבושה שבלהודות שאני מאושרת עם משקלי, התהפכה והפכה לבושה שבלהודות שנרשמתי לתוכנית ירידה במשקל. בתחילה מסרתי את המידע המסווג הזה רק למביני עניין, בני משפחה קרובים בלבד וחברי נפש. סיפרתי לכולם כמה מפדח זה יהיה להגיע לקבוצה ולגלות שם אנשים מוכרים מהשכונה שלי. 
אחרי שנים שהייתי שמחה בחלקי פתאום הגעתי למצב שאני כבר לא כ"כ שמחה, וחוסר הנעימות שבלהודות בכך הוא הרבה יותר כלפי עצמי מאשר כלפי הסביבה. איך אני, שמעולם לא פצחתי בדיאטה רצינית ושלא יודעת את ערכה הקלורי של כף גבינה לבנה לעומת גבינת קוטג', איך אני הגעתי למצב כזה? למה פתאום אני כבר לא כ"כ מרוצה מהמראה הניבט אלי מהמראה? 
האמת האכזרית היא שפשוט הזנחתי. אחרי שעמדתי שנים על משקל של 67-69 ק"ג, העלתי תוך כשנה 12 ק"ג. ולא, 12 ק"ג האלה לא היו מורכבים מאורז מלא וירקות. כפי שבוודאי שמתם לב בפוסט הראשון שלי בנושא, הם היו מורכבים בעיקר ממאכלים מזרזי התקף לב. איך קרה שהתרגלתי לאכול דברים כאלה? מתי הפסקתי לשלוט בכמויות שאני צורכת מידי מנה, מידי ארוחה, מידי יום? 
התשובה מורכבת מהרבה שינויים שעברתי במהלך השנה האחרונה, לוחות זמנים שהתהפכו והרגלים שהשתנו. ידוע שלעלות הרבה יותר קל מאשר לרדת, אז מה הבושה הגדולה בלחפש קצת עזרה עם הירידה?
מסתבר שאין בושה. הפעם הראשונה שהעזתי לחשוף את המידע הייתה כשנכנסתי למטבחון המשרד בעת שקולגה הייתה עסוקה בחיתוך נמרץ של ירקות לסלט. החמאתי לה על ההשקעה והסבלנות והיא בתמורה סיפרה לי שכבר שנים היא עוקבת אחרי ההרגל הזה. ואז זה נפלט לי - "גם אני התחלתי לאחרונה בשומרי משקל ואני צריכה להתרגל לאכול יותר ירקות". ומה גיליתי? שהקולגה בעצמה ירדה 20 ק"ג ממשקלה באמצעות שומרי משקל ושומרת על תפריט הנקודות שלהם עד היום. או אז הצטרפה גם המזכירה לדיון ומסתבר שגם אמא שלה נעזרה בהצלחה בשיטה. משם והלאה התפתח דיון שכלל הרבה טיפים, עצות ובעיקר - המון תמיכה בלי גרם אחד של ציניות או לגלוג.
משם והלאה זה כבר היה כדור שלג. היום אני מנדבת את המידע לכל מי שמתעניין, משתפת, שואלת ובעיקר לא לוקחת את עצמי ואת המצב הגופני שלי יותר מידי ברצינות.
זו לא בושה להודות שעליתי קצת במשקל וזאת לא בושה להודות שאני צריכה עזרה להורידו. מה שבהתחלה ניראה לי כמו מפגש שבועי של מכורי אוכל אנונימיים, הפך לאתנחתה מהנה שבמהלכה אני מכירה אנשים חדשים (ובד"כ הרבה יותר רזים ממני!), לומדת דברים מעניינים וכן, יש גם את העניין הקטן הזה של השקילה השבועית.
האם אני שונאת עכשיו את הגוף שלי? ממש לא. אבל פחות נוח לי איתו, אני מרגישה כבדה ורחבה יותר וההרגשה הכללית פחות בריאה. אם בעזרת שיטת הנקודות פלוס של שומרי משקל אני אוכל לחזור למימדים הקודמים והאהובים עלי - מה טוב! ובמקום להסתיר, להתחבא ולהתבייש אני ממשיכה בתהליך עם ראש מורם והרבה התמדה. 

אז בואו נדבר תאכלס - מה אכלתי בשבועיים האחרונים?

18.6.2012

הזמן הירוק

מאז פורסם כאן פוסט המהפך הירוק שעברתי במאק קיבלתי אין ספור תגובות כאן ובפייסבוק מקוראות שקראו לי לאמץ את האיפור הירוק, כי לדעתן זה גוון שמאד מחמיא לי.
אז הלכתי ופשפשתי לי במגירות ושלפתי את האיפור הירוק שלי, ולקחתי החלטה לנסות להתמיד קצת יותר עם איפור בגוונים אלה. ירוק הוא גוון מאד אהוב עלי שגם בבגדים נאמר לי שמאד מחמיא לי, אז למה לא באיפור בעצם?

15.6.2012

לק לשבת - Purple Rain

אחרי שבוע של לק ניודי משעמם, מתחשק לי לסופ"ש קצת יותר צבע. אני לא מתפרעת יותר מידי, אלא בוחרת בסגול כחלחל ובטוח:

14.6.2012

ראש בראש - על שיזוף וזיוף

היום תחזור מן המתים פינה ישנה וותיקה במסגרתה נעמיד זה מול זה שני מוצרי שיזוף מלאכותי ונכריע ביניהם בסוף הפוסט.
כל מי שמכיר אותי קצת יודע שאני גברת שלגיה. בהירה וחיוורת, גם בימות הקיץ אני בקושי משתזפת, בד"כ מבחירה באמצעות הימנעות מקרני השמש המזיקות. לא רק זה, כשאני כבר משתזפת אני מסוגלת להישרף לגמרי בכל חלקי הגוף, אבל את הפנים לשמור מוגנות באמצעות כובע+משקפי שמש+שכיבה תחת צל. התוצאה - לא נעימה. כל הגוף בגוון אחד, הפנים בגון אחר ואני נאלצת לעשות הרבה התאמות ותיקונים עם מייקאפים, ברונזרים וכדומה. 
אני לא אוהבת לשזף את הפנים משתי סיבות עיקריות - זה עושה קמטים וגם מוציא לי נמשים. נמשים זה חמוד ונחמד, אבל בסופו של יום אלה כתמי פיגמנטציה ואני מעדיפה בלי החברים האלה על העור שלי.
לכן כל קיץ אני נגררת מחדש לניסויים במוצרי שיזוף עצמי שונים. בשנה שעברה אלה היו לנקסטר וקליניק, והשנה אלה Ofra ו-Pevonia. האחד משזף זמני, השני סמי-קבוע.
הנתחילה להשתזף?

11.6.2012

פוסט הלחויות הגדול

פוסט הלחויות הגדול, אך הקצר! לפני שתיבהלו לי מכותרת הפוסט, אני אקדים ואומר שזו תהיה רק סקירה זריזה ולא חופרת של מגוון מוצרי הלחות לגוף שחלפו אצלי בתקופה האחרונה (והצטברו הרבה!). אספתי וחילקתי אותם ל-3 קבוצות: קרם גוף, קרם ידיים ותחליבי גוף מבושמים.
נתחיל עם קרם גוף:

8.6.2012

לק לשבת - Big Apple Red

הלק השבוע הוא מסוג הלקים שאני מכנה אותם משעממים. לק אדום קלאסי נקי - היש נדוש מזה?

5.6.2012

שוברים מוסכמות בצלליות ומברשות

היום ננסה לשבור מוסכמות. מוסכמה ראשונה תהייה שצלליות מאט, ובטח ממותג עממי, הן בהכרח פחות איכותיות וטובות. מוסכמה שניה תהייה שלאיפור עיניים מוצלח כדאי להשתמש רק במברשות משיער אמיתי. לא הבטחתי שנצליח לשבור כל אחת מהמוסכמות האלה, אבל אני בהחלט מוכנה לנסות.

3.6.2012

נאכל ונשתה כי מחר נרזה

שלום, הכינוי שלי הוא "ישראלה" ואני שוקלת 80 ק"ג. 
אחרי שהלכתי לקחת נשימה עמוקה, חזרתי כדי להרחיב קצת. הגובה שלי הוא 1.65 ולפי בדיקה עצמאית שעשיתי (באתר שומרי משקל) מדד ה-BMI שלי עומד על 29.4 - כלומר אני בעודף משקל. כדי להגיע לרף העליון של ה-BMI המומלץ עבורי, אני צריכה להוריד 12 ק"ג לפחות ולעמוד על משקל של 68 ק"ג. 
אז אחרי כל הנתונים הסטטיסטיים האלה, אתן בטח חושבות לעצמכן "what the hell"?! את מי זה מעניין ולמה אתן צריכות לקרוא על זה בבלוג איפור?
נתחיל מההתחלה. 
קיבלתי הצעה לסקור במסגרת הבלוג את תוכנית ה"נקודות פלוס" החדשה של שומרי משקל. בהתחלה חשבתי שאין סיכוי שאני הולכת על זה, אבל אחרי שחשבתי על זה קצת, החלטתי שאני הולכת גם הולכת, אם לא רצה. אודה ולא אבוש, ההצעה קרצה לי מאד. לא נוח לי כרגע עם 80 ק"ג והייתי שמחה לחזור למשקל הקודם והקבוע שלי, שאכן עמד במשך שנים על 68 ק"ג (בדיוק הרף של BMI תקין). אבל מעבר לאטרקטיביות של ההצעה, יש גם את העניין של השיתוף בבלוג. הרעיון לחלוק עם כל העולם את ההתמודדות שלי עם עודף משקל די העביר בי צמרמורת, אבל אז נזכרתי בסדרת הפוסטים שהגברת בולשת פרסמה בנושא בקיץ שעבר. זכרתי שנהנתי לקרוא אותם ושהיה כיף לחלוק ולתמוך בתגובות.
אז למה לא בעצם? נכון, הבלוג שלי הוא בנושא איפור וטיפוח וממש לא דימוי גוף ו/או תזונה. אם נדקדק אפשר להגיד שטיפוח יכול לכלול גם את עניין השמירה על משקל, אבל אני לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי כך.
הפוסטים בנושא הם לגמרי סטייה מהנושא העיקרי של הבלוג. מצד שני, אני מקווה שכן תבחרו להמשיך וללוות אותי במסע הזה. אני מודה, קצת תמיכה לא תזיק וגם טיפים, עצות ושיתוף מצדכן יתקבלו בשמחה ובברכה. החשיפה הזאת לא פשוטה עבורי, אבל אני מרגישה שדווקא לעשות את המסע הזה אתכן יקל עלי ויעודד אותי להתמיד. זה יהיה מביך מידי להכשל בפרוייקט מול ציבור הקוראות, ואלוהים יודע שבענייני דיאטות החשכה והפרטיות תורמים רק לבליסה נסתרת מהמקרר באמצע הלילה.
אז כן, אני הולכת על זה. וכן, הנתונים שקראתן בתחילת הפוסט אמיתיים לגמרי (בשקילה עצמית בינתיים). 
עד לאחרונה בכלל לא ידעתי מה המשקל שלי. במשך השנתיים שלוש האחרונות לא היה לי משקל בבית (הקודם נשבר ולא טרחתי לקנות אחד חדש כי לא הרגשתי שזה נחוץ). האמת, לא התגעגעתי ואני לא בן אדם שאובססיבי לקילוגרמים ולשקילה עצמית. את המשקל שלי אני יודעת כבר להעריך לבד לפי תחושה ולפי הבגדים שעולים (או בעיקר לא עולים) עלי. 
אבל בשנה האחרונה לדעתי המשקל שלי עלה בצורה די דרסטית וכרגע אני חושבת שאני בתקופה הכי "שמנה" שלי. עד ששקלתי את עצמי לא ידעתי עד כמה (כאמור עמדתי שנים על משקל 68 ק"ג). חשבתי שאם השמנתי, אז בטח המשקל שלי עכשיו עומד על 75 ק"ג. מודה ומתוודה שהמספר 80 הפתיע, דיכא והבהיל אותי לגמרי. זה אפילו לא המספר עצמו שכ"כ מפריע לי, אלא עצם העובדה שבמשך שנה הצלחתי להעמיס על עצמי 12 ק"ג היתה חתיכת תגלית לא נעימה.
מצד שני, אם נסתכל על הנתונים הבאים, העליה הזאת במשקל לא תפתיע אף אחד:

1.6.2012

לק לשבת - Vermillion Fantasy

השבוע האחרון התחיל ביום שני (כמו שצריך!) ועף לו טס לו במהירות האור. 
עם עבודה חדשה ולוח זמנים עמוס מהרגיל, אני שמחה שהגיע סופ"ש ואני שמחה שיש לי קצת פנאי להשקיע בעצמי פדיקור ומניקור כמו שצריך.