‪Google+‬‏ ‪Google+‬‏
כמה מילים על הנושאים החשובים באמת.
לפניות, שאלות, בקשות וסתם להגיד שלום - אשמח אם תיצרו איתי קשר בכתובת israelmakeupblog@gmail.com

15.2.2012

פוסט על חיות וטרגדיות אחרות

היום נערכת "פעילות בלוגים" ברחבי הרשת במסגרתה בלוגריות שהן בעלות חיות מחמד מפרסמות אודותן פוסטים ומספרות על תהליך האימוץ שלהן. 
והנה אני, יושבת וקוראת את הפוסטים של כולן והלב נחמץ. שתי חיות היתה לי הזכות לגדל, ושתיהן אינן איתי עוד היום. ישבתי וחשבתי, האם מתאים לספר גם הסיפור הזה במסגרת הפעילות המשמחת הזאת? והחלטתי בסוף שכן. שחשוב לעורר מודעות גם לצדדים הפחות נעימים אך הקיימים בעולם הזה של אימוץ וגידול חיה בבית.
אז מי היו האורחים שטיפלו בנו ואנחנו בהם?
ראשונה הייתה חתולה לבנה ואריסטוקרטית, וסיפור שהיה כך היה. 
לפני כ-20 שנה היה לנו שכן, שגר מהעבר השני של גדר הגינה. הוא גידל ביחד עם אשתו להקת חתולים שלמה, ערבוביה של גזעים שונים אך עם מכנה משותף אחד - כולם היו לבנים וצחורים. יום אחד נודע לנו החדשות המצערות שהשכן נפטר. בנו היחיד רוקן את ביתו ויחד איתו לקח את כל החתולים. את כולם, חוץ מאחת. אינני יודעת אם הוא השאיר אותה שם בכוונה, או שהיא פשוט לא הייתה בסביבה כשהוא אסף את שאר החתולים וכך פספס אותה. 
נחזור רגע אל ביתנו הקט. באותם ימים גם אצלנו ישבו שבעה על מותה של סבתי, מצד אמא שלי. סבתא נפטרה בגיל יחסית צעיר, אחרי מחלה ארוכת שנים ואמא שלי הייתה שבורה ומדוכאת לגמרי. אלה היו ימים חשוכים ועצובים, בהם אמא, שתמיד הייתה כוח אופטימי ומעשי בבית, הפכה להיות עצובה ומדוכדכת.
יום אחד, כשיצאתי לחצר לשחק עם כדור (באותה תקופה עוד הייתי בביה"ס היסודי), מצאתי את אמא מנסה לשדל חתולה לבנה ונסיכית למראה, אך שדופה מאד, לשתות מתוך צלוחית חלב שהיא הכינה לה. אמא הסבירה שהיא רואה את החתולה הזאת מסתובבת אצלנו בחצר כבר תקופה ארוכה ולמרות שהיא ניראת כמו חתולת בית לכל דבר, ברור שהיא חיה כעת ברחוב ואין אף אחד שמטפל בה ודואג לה. אני, שהיכרתי את החתולים של השכן, הסברתי לה שכנראה זאת אחת מפליטות להקת החתולים של השכן המנוח. אמא משכה בכתפיה ואמרה שהיא מרחמת על החתולה, אבל שלא אתחיל לדמיין אפילו שהיא תסכים לאמץ אותה אלינו.
אני, שהיכרתי את אמא שלי והרתיעה שלה מאימוץ חיות (אמא שמרה פעם על כלב של שכנה שנסעה לחופשה, והוא לא הסכים לאכול במשך שבוע ימים וכמעט מת מרוב געגועים לבעליו. מאז אמא החליטה שהיא וחיות זה שילוב שלא יהיה) ידעתי שלנסות לאמץ את החתולה אלינו יהיה סיפור אבוד עם סוף ידוע מראש.
אולם בפועל, בשקט בשקט ובלי שאף אחד מאיתנו ירגיש, אמא בעצם התחילה לאמץ את החתולה בעצמה. כל יום היא ניסתה לשדל אותה לאכול טונה, או קוטג' או כל מאכל אחר שאמא חשבה מתאים לחתולים. צלוחיות חלב הונחו בחוץ על בסיס קבוע אבל הכל ללא הועיל. החתולה הייתה מסתכלת על אמא שלי מרחוק, מרימה את האף והולכת לנמנם בקצה השני של החצר. אח"כ אמא הייתה מוצאת את צלוחיות האוכל והחלב ריקות, אבל לא ידענו אם זאת החתולה שלנו שבאמת רוקנה אותן, או שמא מבחר החתולים האחרים שביקרו אצלנו בחצר על בסיס קבוע.
ואז, יום אחד, ישבתי על הדשא בחצר ואכלתי גלידה. פתאום, התקרבה אלי החתולה ובלי היסוס, טיפסה על הבירכיים שלי, הסתובבה פעם, הסתובבה פעמיים ואז התיישבה בתנוחה נוחה לנמנום ארוך. היינו בהלם. החתולה שלא העיזה להתקרב אל אף אחד מאיתנו במשך תקופה כ"כ ארוכה, פתאום החליטה ככה סתם להתנהג כמו חתולת בית ממוצעת שמחפשת ליטופים ופינוק.

וכך זה נסגר. אמא החליטה שאם החתולה אימצה אותנו, כנראה שאין ברירה. משם התפתחה מערכת יחסים ארוכה של אהבה שנאה בין אמא ובין החתולה. אמא נהגה לקרוא לה -CAT, בהיעדר יצירתיות לחיפוש שם אחר, וכך גם שמה נשאר. אמא צועקת על קאט שתפסיק להסתובב לה בין הרגליים, וקאט מחזירה לה עם יללות צורמות. אמא מגרשת את קאט מהמטבח כי היא גונבת פרוסות לחם ומלקקת גבינה שהושארה פתוחה על השולחן, וקאט מחזירה לה על ידי טיפוס על המיטה שלה והשארת מזכרות של פרווה וחול.
כשהצלחנו לקחת אותה לוטרינר (אחרי קרבות ארוכים עם כניסה לכלוב), גילינו שיש לנו חתולה גזעית מסוג אנגורה טורקית. בהתאם לייחוס המרשים שלה, כך גם היתה ההתנהלות שלה בבית - האף והזנב גבוהים באויר, יללות נשיות ומתפנקות, ליטופים היא הרשתה רק כשהתחשק לה ועל אורחים היא הייתה מסתכלת בחשדנות רבה.
אמא הפכה למאכילה הראשית שלה וקאט ידעה את זה. הייתה עוקבת אחרי אמא בכל הבית ומייללת יללות מחרישות אוזניים, בעודה מתעלמת מהנזיפות של אמא ומניסיונות הגירוש שלה.
אמא, מאז ועד היום, טוענת שאמא שלה שנפטרה שלחה לה את החתולה הזאת כשהיא הייתה זקוקה לה. ייצור קטן וחסר אונים שהיא הייתה חייבת לטפל בו ולהטביע בו קצת מהאבל שלה. 
קאט חיה חיים של נסיכה, השמינה וגידלה פרווה צחורה ומבריקה.

ואז, אז הגיע מאק. גור בוקסר קטן שאח שלי הציל ממכירה למרביע כלבים. 
מאק (אין קשר לאיפור, הוא נקרא על שם המשאית....) הגיע אלינו בן 3 שבועות. גור קטנטן שבקושי עשה משהו חוץ מלאכול ולעשות צרכים. הגור היה של אחי והוא טיפל בו במסירות ובנאמנות. ככל שמאק גדל, כך התפתחה העויינות בינו ובין קאט, חתולת הבית. השנאה הייתה קשה ביניהם וגם בבית נחלקו המחנות. אמא, שדאגה לחתולה שלה, לא רצתה שמאק יישאר בבית. אחי ואני נפלנו בקסמו של הבוקסר הקטן עם המבט המתחנן וחיבה לכרבולים. החלטנו שהוא נשאר וכך היה. 
מאק גדל לבוקסר יפה מראה וגבוה, אך עדין ומתוק בנשמתו. כל אורח זכה לליקוק, כל יום שאחי חזר מהעבודה הוא היה מתנפל עליו בחיבוקים ונשיקות מתלהבות. אם הייתי עצובה, מאק היה מגיע ומניח את הראש שלו על הברכיים שלי ומביט בי בעיניים הכהות והלחות שלו. רק מלהסתכל על הפרצוף המעוך והמתוק שלו השתפר המצב רוח!
ואז, בקיץ בו מלאו למאק 3 שנים, הוא נעלם. מישהו נכנס אל החצר שלנו בבוקר, ולקח את הכלב שלנו איתו. חודש שלם הסתובבנו בכל רחבי העיר, חילקנו תמונות שלו, הלכנו לוטרינרים, להסגרים, לעמותות אימוץ ולכל מי שחשבנו שמאק אולי התגלגל אליו. בסופו של דבר נאלצנו להבין שמאק כבר לא יחזור אלינו, ומי שלקח אותו כנראה עשה זאת למטרות רווח - קרבות כלבים או למכירה הלאה.
אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה היינו שבורי לב. מאק, שלא הסתובב סתם ברחובות ולא הזיק לאף אחד, נלקח ממש מתוך החצר של הבית, מתחת לאף של כולנו. הכלב המתוק והעדין שלנו נלקח לאלוהים יודע איזה גורל. 
הוא נעלם וזהו, נעלם מחיינו ולא ראינו אותו שוב. 
וכך הממלכה חזרה לשליטתה הבלעדית של החתולה, שכנראה הייתה היחידה ששחררה אנחת רווחה בעקבות היעלמותו של היריב הכי מר שלה.
נותרנו עם קאט, שהמשיכה למשול בחיינו ביד רמה במשך שנים ארוכות נוספות. לפני כשנתיים, הבחנו שמצבה מידרדר ובמשך יומיים שלמים היא ישבה באותו מקום, רעדה בכל הגוף ולא זזה. הוטרינר הודיע שכבר אין מה לעשות, וכך היה. יום אחד היא נעלמה. יצאה בעצמה מהבית וכנראה הלכה למקום אחר, כמנהגם של חתולים, ושם היא מתה.
קאט שלנו הייתה בת כ-18 שנה כשהיא נפרדה מאיתנו, בעוד מאק היה רק בן 3. 
הצער והגעגועים אל שניהם זהים, כל אחד בדרכו. היום חסרות לי היללות המנדנדות של החתולה, חסרה לי ההתחככות שלה ברגליים כשהיא רצתה ליטופים ותשומת לב. גם לאמא היא חסרה וכבר אין לה למי לשמור שאריות טונה או על מי לצעוק שתהיה בשקט.
על מאק זה עדיין כואב לחשוב. אחרי שגידלנו אותו וטיפלנו בו והפכנו אותו לכלב המפונק בתבל, מי יודע איזה גורל ציפה לו בידיהם של הגנבים.
כאן מסתיים הסיפור שלי. סיפור שהוא מצד אחד אופטימי, על חתולה שננטשה ואימצה אותנו להיות הבעלים שלה, אבל מצד אחר עצוב וחשוך, על כלב שנגזל מאיתנו באכזריות. 
ואני מפצירה בכם - היו מודעים. אל תתנו לכלב שלכם להסתובב סתם כך בחוץ. תשמרו על שערים נעולים אם הכלב שלהם מסתובב בגינה. אל תתנו יד לתופעה האיומה הזאת של קרבות כלבים ואל תחפשו לקנות כלבים אצל אנשים שמוכרים אותם במחיר מופקע ומתייחסים אליהם כסחורה עוברת לקונה.
ואם אתם רואים חיה שננטשה סתם כך ברחוב, אמצו אותה אליכם. לא תמיד מדובר באכזריות של הבעלים שזרקו אותה לרחוב, לפעמים הבעלים הם אנשים מבוגרים או חולים שנפטרו ואף אחד לא דאג למצוא בית חלופי לחיות המחמד שלהם. אם זאת חיה בוגרת, ובמיוחד חתולים, אולי הם ינהגו כלפיכם בחשדנות בתחילה ולא יהיו חמודים כמו גורים קטנים, אבל אני מבטיחה לכם שעם רק מעט השתדלות והתמדה, הם ילמדו לסמוך עליכם ולאהוב אתכם, בדיוק כמו עם יחסים בין בני אנוש.

כיום אני לא מגדלת אף חיה, אבל כשיתאפשר והתנאים יתירו זאת, אין ספק בליבי שאאמץ חתול או כלב שזקוקים לבית חם. עשו זאת גם אתם! ועל כל הפעילים בתחום והעמותות השונות - תבוא הברכה.

22 תגובות:

  1. ריגשת אותי, זה דבר נורא ואיום לשמוע שמישהו פשוט נכנס לחצר הבית וגנב את הכלב, לא יודעת מה הייתי עושה אם היו לוקחים את פיונה שלי....
    בנוגע לחתולה, זה כבר סוף טוב, כמו שרשמת אומרים שבעלי חיים מתרחקים מהבעלים לקראת המוות, ככה שהיה לה הרבה שנים טובות איתכם והיא מתה בשיבה טובה.

    השבמחק
  2. וואו, אחד הסיפורים המרגשים.
    עצוב ע"ע לקרוא על הכלב המדהים הזה (לא בכל יום רואים בוקסר עם פרווה כזו) שנלקח בזדון ע"י בנאדם ממשפחה שאוהבת אותו.
    צריך לעצור אנשים כאלה! (זה גניבה לכל דבר!)

    הסיפור של קאט מרגש אף הוא, מכיוון שהרבה אנשים באים בגישה של "אני לא מסתדר עם חיות" ולאט ובשקט לומדים לאהוב אותם.
    אני מאמינה שכאשר תגיעי לבית שבו תקחי בעל חיים, הוא יהיה מאושר!!

    השבמחק
  3. פוסט עצוב ומרגש. אין לי מילים לתאר את כמות הזעם והתסכול לתופעת גנבי הכלבים. איך אפשר?! איך?! זה כמו לגנוב ילד מאמא שלו! יש לי חברה שיש לה גולדנית גזעית, הם גרים בבית עם חצר אך כשאין אף אחד בבית הכלבה נעולה בפנים- בדיוק מהסיבה הזאת- פחד מגניבה. בהתחלה חשבתי שהיא מגזימה, ריחמתי על הכלבה שיש לה גינה אך היא כלואה בבית, אבל הנה אני מבינה שאני סתם תמימה ודברים כאלו באמת קורים... יש אנשים רעים בעולם הזה. לשמחתנו, יש גם אנשים טובים. כן ירבו.

    השבמחק
  4. מאק באמת היה כלב מיוחד ויפה תואר, אני לא מתפלאת שמי שלקח אותו שם עליו עין. מקווה שהם זכו לגורל אכזר.....
    קאט שלנו באמת הצליחה ללמד את אמא שלי לאהוב אותה, בדרכה השורטנית והסנובית ;-)

    השבמחק
  5. זאת באמת חוויה שאני לא מאחלת לאף אחד, שובר לב ממש.
    לפחות קאט, כמו שאת אומרת, זכתה אצלנו לשנים ארוכות של פינוק. אני דווקא שמחה שהיא לא מתה אצלנו בבית אלא הלכה למקום אחר, לראות אותה ככה בכלל היה שובר אותי...

    השבמחק
  6. קראתי את הפוסט בנשימה אחת והייתי על סף דמעות.
    זה כל כך מרתיח אותי שיש בעולם הזה בני אדם שיותר גרועים מחיות שמתעללים בבעלי חיים. איך אפשר להתייחס ככה ליצור חי?! כואב הלב שכלב אהוב כל כך נלקח מכם.

    הייתה לי חתולה מבוגרת שחברה בעבודה מסרה לי. קראו לה פיצי והייתה איתי 8 שנים ובשנה שעברה נפטרה מסרטן. אני מבינה את כאבך, אבל במקרה הזה באמת אין הרבה מה לעשות. הגעגוע נשאר, אבל עם הזמן זה כואב פחות.
    מאחלת לך שתזכי לגדל כלב/חתול מקסים!

    השבמחק
  7. זה באמת בלתי נתפס שמישהו יהיה חסר לב כ"כ בשביל לעשות דבר כזה, אבל מה אפשר לעשות, יש אנשים אכזריים בעולם...
    אני בטוחה שבעתיד אאמץ יצורון נוסף ושוב יהיה למי לתת אהבה!

    השבמחק
  8. ריסים ורסיסים15 בפברואר 2012 בשעה 21:22

    וואו, איזה סיפור עצוב!
    אני זוכרת שהיתה תקופה כאן בנתניה שהזהירו בעיתונים המקומיים מפני חטיפות של כלבים, במיוחד גדולים, למטרות של קרבות כלבים, ומאז שקראתי את הכתבה פשוט סרבתי לשחרר את לונה מהרצועה שמא בטעות ברגע אחד של היסח דעת יחטפו לי אותה.
    אני בשוק שלקחו לכם אותו מהחצר! זה כזה עצוב...

    השבמחק
  9. נכון, זאת הייתה מין מגיפה כזאת באזור, במהלך החיפושים היכרנו עוד כמה משפחות שגנבו להם את הכלבים וכולם היו מיואשים ועצובים כמונו...

    השבמחק
  10. מצד אחד היוזמה הזו של הבלוגריות יפה בעיני, מצד שני, יפת נפש בצורה שאני לא אוהבת.
    וידעתי שאמצא לפחות משפט אחד (אני רק בתחילת ה"סידרה" - את הראשונה שאני קוראת) שיראה לי שהיוזמה הזו תעשה בדיוק את מה שחשבתי שהיא תעשה - תתנגח בגזעיים.
    מה זה מחיר מופקע לכלב? אם שילמתי למעלה מ 1000 יורו על אמא של אריק זה אומר שמה? שהיא נמכרה למטרות רווח בלבד? ממש ממש לא.
    כלבים נמכרים במחיר גבוה כאשר משקיעים בהם, בקווים שלהם, בגידול שלהם, בבריאות של הגזע. כמו שעל כל דבר שאת משקיעה בו יש תג מחיר, גם לכלב שהשקעת בו יש תג מחיר. אם לא מזיז לך ואת רוצה לקחת כלב שיהיה כלב ולא אכפת לך מה את מקבלת - קחי מהרחוב. אני לעולם לא אקח כלב מהרחוב. עשיתי את זה כמה פעמים ועבורי, זה פשוט לא מתאים. אני מעדיפה לשלם סכום ב 4 ספרות (בשקלים או ביורו..) ולקבל בדיוק את מה שחיפשתי. תהי בטוחה שלעולם לא אקח כלב ממישהו שמחזיק בע"ח בתנאים לא נאותים. ואני די קיצונית בדרישות שלי. מבחינתי, כלב הוא חיית בית וצריך לחיות אך ורק בבית. חצר זה נחמד, כשנמצאים בבית שאפשר לפתוח את הדלת. אבל כלב לעולם לא קשור, וכלב לעולם לא חי בחצר. נכון שבעבר, כשלא היתה לי מודעת ובכלל לא היתה מודעות לנושא דעתי היתה שונה. אבל ככל שנכנסתי לעולם הכלבים כך הבנתי שכלבים חיים בלהקה. ואנחנו, הלהקה שלהם. לכן אי אפשר להחזיק אותם רחוק מאיתנו.
    ועוד משהו שחשוב לי להדגיש. אני לא נוטה להעביר ביקורת על אנשים אחרים והאופן שבו הם מחזיקים את הכלבים שלהם. יכול להיות שאעיר הערה קטנה, ואם זה מקרה אבוד, אתייחס לזה לחברים ומכרים שלי. אבל לעולם לא אפתח מלחמת חורמה במישהו בגלל שהוא לא מחזיק את הכלב שלו כפי שאני הייתי מחזיקה את הכלב שלי.
    זה משהו שהיה יפה עם "אנשי העמותות" היו גם לומדים לעשות.
    אמנם אני לא הבן אדם הכי נחמד שיש, אבל נאצית אני לא.. גם אם יש לי כלב גזעי בבית. וגם אם הרבעתי את אמא שלו ומכרתי את הגורים במחיר "מופקע"

    השבמחק
  11. וסליחה על ה"תוקפנות". כמו שלהרבה אימוץ כלבים הוא נושא רגיש, עבורי כלבים גזעיים הוא נושא רגיש לא פחות או לא יותר..

    השבמחק
  12. אבל מיטל, אף אחד כאן לא בא לצאת נגד כלבנות גזעית. מיכל מהמעבדה יזמה את הפרוייקט הזה יחד איתי, וזה בשום שלב לא היתה המטרה שלנו, ולכן להגדיר את הפרוייקט כ'יפה נפש' זה כבר משהו שפוגע בי אישית. מעולם לא יצאתי נגד כלבנות גזעית, ואני לא מאלה שמתנגדות לכך, אבל כמה אנשים את מכירה שכבר מוכנים להוציא 1000 יורו עבור אימוץ כלב שמכירים את כל השושלת וההיסטוריה הגנטית והרפואית שלו? מעט יחסית (ואני לא מפנה את השאלה הזו אלייך ספציפית, כי ברור לי שאת מסתובבת בחוגים של אנשים שמוכנים להשקיע כמוך).

    המטרה של הפרוייקט הזה הייתה קודם כל לגרום לאמץ, וכן, המטרה העיקרית שלי היא לגרום לאנשים לאמץ מכלביות כי הבעיה הזו היא נמצאת לנגד עיניי, ודבר שני, המטרה היא למנוע מאותו גרעין לא מבוטל, שלא יודע איזה כלב בדיוק הוא רוצה ומה מצב הכלבים בישראל אבל רק יודע שהוא רוצה כלב 'גזעי', לקנות כלב מאיזה אידיוט שהעלה גורים למכירה ביד2 כי הוא החליט לעשות מהכלבה שלו ביזנס, כלבה שאין באמת שום קשר בינה לבין כל מה שגזעי. עם *זה* יש לי בעיה מאוד קשה.

    כשמדובר ביצור חי קשה לי לדבר איתך במושגים של 'מה את מקבלת', אני בכלל לא מסוגלת להבין את התפיסה הזו. היא מלווה אותי כשאני יוצאת לשופינג נעליים, כשאני בוחרת כלב? קצת פחות. כבר יצא לי לאסוף מהרחוב כלבים שבספק אם הייתי מוצאת משהו דומה להם גם בשושלת המיוחסת ביותר של הכלבים הגזעיים, נו אופנס. יצור חי מבחינתי הוא יצור חי, אז זה לא באמת משנה מה את מקבלת תמורתו כל עוד את מקבלת את זה, אבל בסדר, לגבי הנקודה הזו אפשר להתווכח וזכותך לדעתך.

    עכשיו, אם לך לא מתאים לאסוף כלבים מהרחוב- זה בסדר גמור, אני לא מפנה שום אצבע מאשימה לאף אחד ולא מטיפה איך את צריכה לחיות את החיים שלך, אני ממש לא מאלה. אבל עובדה- יש אנשים שמוכנים לאסוף כלבים מהרחוב, ולשם כך אני מפנה אותך לכל אחד מהפוסטים האחרים שהועלו במסגרת הפרוייקט.

    מה יפה נפש בזה? למה זה דבר רע? אם זה יעודד ולו קורא אחד לאמץ כלב מכלביה, לאסוף כלב מהרחוב, או לפחות לגלות לעניין הזה מודעות ולא להסתובב עם עיניים עצומות לרווחה ברחוב- עשיתי את שלי, ועובדה, חברה טובה שלי כבר פנתה אליי בעקבות הפרוייקט הזה וכתבה שעכשיו היא מאוד רוצה לאמץ ומקווה שיתאפשר לה, אז אני מתארת לעצמי שכמוה היו עוד כמה.

    כשאת כותבת "תאספו כלב מהרחוב אם לא אכפת לכם מה תקבלו", את עושה ברגע אחד יחסי ציבור גרועים מאוד לכל הכלבים הנטושים שנמצאים ברחוב, מה שגורם לכל המאמצים שלנו להיזרק לעזאזל. ואני שואלת, למה? האם קיבלת ממני באופן אישי יחס דומה שנוגע לכלבים גזעיים? האם אני אחת הפעילות האלה שאומרות שכלבים גזעיים זה רע ולא משנה מה?

    אז אני לא. אני לא אוהבת קיצוניות בשום צורה, ואת יקירתי, מפגינה כאן דיעה קיצונית מהצד השני, ולכן אותי זה מאוד מקמם.
    תוציאי איזה סכום שמתחשק לך עבור רכישת כלב גזעי, אני לא נכנסת לארנק שלך ולא מבינה אנשים שעושים את זה, אבל למה לכתוב משהו כל כך פוגע?

    השבמחק
  13. מעבר למה שלובה כתבה,
    תעשי מה שאת רוצה... למה הפרוייקט מפריע לך ? אף אחד כאן לא מתנגח בכלבנות גזעיים אבל מותר לאדם שזה יהיה לא לרוחו לקנות כלבים.
    אם את מרגישה בסדר עם זה, לא ברור על מה את מתעצבנת

    השבמחק
  14. יש הרבה מאוד בורות בתחום של בעלי החיים בארץ, גם בתחום של הכלבנות הגזעית, כך שטבעי שאת נתקלת בה באופן קבוע. עם זאת, אין להשליך את הבורות הזו על הכלל, לא כולנו חושבים שכלבנות גזעית היא דבר רע, ואני גם לא חושבת שזה מה שהשתמע מהפוסט הזה.

    ההיפך הוא הנכון, הפוסט הזה מעביר מסר חשוב, שלדעתי אנשים רבים עדיין לא מודעים לו, והוא עוסק בקלות שבה אפשר לגנוב לאדם כלב פרטי ששייך לו ולחרב את עולמו. אני מורידה בפני ישראלה את הכובע על כך שהסכימה לחלוק סיפור לא פשוט.

    אני לא יודעת אם ההשוואה לבן זוג היא לגיטימית, כי כל אחד עושה את השיקולים שלו. יש בחורות שעושות בחירה מאוד רציונלית ויש כאלה שבוחרות בבן זוג לטוב ולרע. בכל מקרה, כל בן זוג באשר הוא, מתקבל עם היתרונות והחסרונות שלו, ולא תמיד אנחנו מכירים הכל מראש אלא לומדים תוך כדי התנסות.

    ילדים לעומת זאת את לא בוחרת- את מביאה אותם לעולם ומקווה שבאמצעות החינוך שלך תוכלי לעצב את האופי שלהם ולהשפיע על ההתנהלות שלהם בעתיד. כך גם כלבים. אני מאוד מאמינה שחשוב לבחור כלב על סמך אישיות, ומאוד מעודדת אנשים לבחור בכלבים קודם כל על סמך תכונות אופי ולא על סמך מראה, אבל זה לא משהו שנלקח ממך כשאת אוספת כלבים מהרחוב, ובטח לא כשאת מאמצת כלב מכלבייה.

    נכון שבכלביה הכלב לא תמיד יכול לתת ביטוי לאישיות שלו, התנאים בכלביה בכל זאת מגבילים מאוד, ועדיין אפשר להתייעץ ולשאול איזה כלב יתאים יותר על סמך אורח החיים שלך והאישיות שלך. כלב שגדל בכפפות של משי לא בהכרח יהיה כלב יותר טוב, מה שנכון גם לגבי אנשים. ואם לא מהרחוב, מההסגר או מהכלביות, אז אפשר תמיד לאמץ מפנסיון או מאומנה, שזה מה שאני עושה כבר קרוב לשנתיים. לא אומר שכל האפשרויות מתאימות לכולם, אני רק אומרת שיש הרבה אפשרויות לגיטימיות.

    אני אומר לך שאת הכלבים שאספתי מהרחוב, זיהיתי כמעט באופן מיידי החל מהאינטרקציה הראשונה שלנו. עצם העובדה שכלב רחוב מנהל איתך אינטרקציה כזו ומסכים לבוא אחרייך, כנראה שזה אומר שנוצר ביניכם קשר. תמיד קיים סיכון שלא תסתדרו ביחד, אבל היי, זה סיכון שאנחנו לוקחים לגבי כל דבר בחיים.

    זה שאת מחושבת ועושה מחקר מעמיק לפני שאת לוקחת כלב, אז מה אומר לך? כל הכבוד לך, לדעתי צריך להקדיש הרבה מחשבה לפני שמאמצים כלב ולצערי לא הרבה עושים את זה, אבל זה עדיין לא אומר שאני מסכימה עם הקביעה ש"את לא יודעת מה תקבלי" במידה ותאמצי כלב ממקום אחר.

    אני לא יודעת מה ההיסטוריה שלך עם האימוצים, אבל אני יכולה לומר לך שיש הרבה מאוד צדדים יפים בלאמץ כלב מהרחוב ומהכלביה.

    השבמחק
  15. מסכימה איתך שיש בורות, אבל יש גם המון אי הסכמה בין "אנשי העמותות" ל"אנשי הכלבנות הגזעית". מהניסיון שלי, הבעיה של אנשי העמותות (המסוימים האלה.. שאיתם היתה לי המון חפיפה לצערי) שאשי הכלבות הגזעית "מרשים לעצמם" להרביע את הכלבים שלהם. בעוד שלדעת "אנשי העמותות" כל הכלבים צריכים להיות מעוקרים/מסורסים ולא צריך לעשות "העדפות".
    בגלל חוסר ההסכמה הזו, ובכלל בגלל חוסר הסבלנות בין הקבוצות (ובין העמותות לבין עצמן) הסובלים העיקריים הם הכלבים (והחתולים.. אבל לגביהם אני לא ממש מבינה אז נעזוב אותם בצד..).
    אם הקבוצות היו מדברות (שלא בבית משפט עקב תביעות..) אפשר היה לעשות חקיקה נכונה בארץ. שהיתה מביאה לרווחת בעלי החיים בארץ.
    ואם כבר המדינה מחוקקת חוק - היה יפה אם תאכוף אותו! (ע"ע חוק הכלבים "המסוכנים", איסוף גללים [עוזר במניעת תולעת הפארק], קיצוץ איברים)

    מבחינתי ההשוואה לבן זוג היא מאוד לגיטימית וגם מאפיינת אותי מאוד. כשאני מכניסה מישהו לחיים שלי - ברמה הזו - מישהו שגר איתי וחי איתי - זה לא יכול להיות "כל אחד". בחיי שמעולם לא גרתי בשותפות (רק עם בני זוג) בגלל שלדעתי אני לא בנויה לזה. בצבא, כשגרתי בשותפות (עם עוד 18 בנות..) הועפתי מהקורס בטוענה ל"חוסר יחסי אנוש" (אותי זה משעשע כמובן).
    אני לא בן אדם קל. אני יודעת את זה. מודעת לחסרונות והיתרונות שלי.

    ובדיוק בגלל מי שאני ומה שאני, ובגלל שאני מכירה את עצמי מספיק טוב, אני יודעת שאם אני רוצה לחיות עם מישהו, זה לא צריך להיות "בשלוף" אלא משהו מחושב. בגלל זה עבורי, אימוץ של כלב מהרחוב זאת בעיה. עם כל הכבוד למה שאת רואה בכלב בהתחלה את לא יודעת איך הוא יהיה כשהחשש יצא ממנו. ואני גם חושבת שהרבה פעמים אנשי עמותות מוסרים כלבים שהם אוהבים ולא תמיד מוסרים אותם למשפחות הנכונות (זה לא משהו נכון לגבי כל העמותות אבל שמעתי את זה ולא אחת מאנשים שעובדים בעמותות וזה נורא עצוב בעיני כי זה מפספס את המטרה... ואני בכוונה לא כותבת על מי אני מדברת באופן ספציפי אחרי הכל השם המלא שלי מופיע פה..)

    אני לא חושבת את יכולה לדעת עם כלב שאת אוספת מהרחוב כיצד יהיה עם אנשים זרים, עם כלבים אחרים, עם ילדים וכו', את גם לא יודעת עד כמה הכלב יהיה פעלתן / יצריך השקעת משאבי זמן ואנרגיה.. את יכולה לדעת בערך. יש אנשים שהבערך הזה מספיק טוב עבורם.

    יש לי חבר מעולם הכלבנות שיש לו שני כלבי ויז'לה וגם מעורבת (משהו כמו רועה בלגי) - כמות הפעילות הגופנית שהוא עושה איתם (כי הם צריכים את זה..) מדהימה אותי כל פעם מחדש, ואני יודעת שלא הייתי בנויה לזה. אני מכירה מישהי אחרת בכלבנות שיש לה סלוקים. היא צריכה להריץ אותם כי זה משהו שסלוקי צריך לעשות. אריק, מסתפק בטיול רגלי (למרות שאפשר להריץ אותו כמובן). הוא לא פעלתן בבית כמעט ובכלל. האופי שלו אפשר לי לעבוד איתו (ועם אמא שלו) ככלבי תרפיה במעונות של אנשים עם מוגבלויות. לא אומר שדני אידיאלי ככלב טיפולי/תראפיוטי זה קצת תלוי באוכלוסיה ובמטרות שלך. אבל אין ספק שעשיתי גם איתו וגם עם אמא שלו המון בתחום הזה.

    ברור שיש צדדים מהממים בלאסוף כלב מהרחוב/כלביה/עמותה. אני יכולה לומר לך שהאופי של קנט (הדני שאימצתי) היה אחרי הכל אופי של דני, אבל היה בו משהו אחר, שאני יודעת שהוא היה בגלל שלקחתי אותו ממקום שהיה לו בו כ"כ רע והוא היה כ"כ מוזנח ומסכן. אני יודעת שהוא היה קצת בלתי נסבל בעיני הרבה אנשים :) אבל אף פעם לא נתתי לזה להפריע לי. מי שקנט לא התאים לו יכול היה לא לבקר אצלי.

    השבמחק
  16. דעתך כבודה במקומה, אבל מה הקשר בין אנשי העמותות והיחס שלהם לכלבנות גזעית לפרויקט הזה ? את רגישה כלפי נושא מסוים ומוציאה קיטור על האנשים הלא נכונים

    השבמחק
  17. אני בעולם הזה ולא מאתמול. מהניסיון שלי, אנשים מתקשים להגיד "אמץ כלב והצל חיים" מבלי להגיד "אל תקנה כלב גזעי!".
    אני לא חיה בסרט. אני יודעת שזה קיים, ואני יודעת שיש מספיק עמותות (בלי שמות כאן..) שיעשו הכל בכדי להשבית את הכלבנות הגזעית ומשמיצים אותה על ימין ועל שמאל.
    אנשי עמותות יקרים כאלה פגעו בשמי הטוב, הטרידו אותי בכל אמצעי שהיה להם, השמיצו אותי והעלילו עלי עלילות. ורק טיפשות מנעה ממני מלהתלונן במשטרה.
    אז, אגב, עוד אפילו לא היה ברשותי כלב גזעי "אמיתי" (היה לי גזעי שאימצתי וכמו שציינתי מעלה לא ידעתי שהוא גזעי כשלקחתי אותו).

    נתקלתי במעט מאוד אנשים "כמוכן". הרוב של "אנשי העמותות" הם פנאטים שלא רואים בעיניים. שמעתי מפי מתנדבים כאלה דברים כ"כ מזעזעים שאני אפילו לא רוצה להעלות אותם על הכתב.

    כשאני רואה שמישהי כותבת "אמצו כלב אבל אל תקנו" מבחינתי זה אומר הרבה יותר מכמה מילים מחוברות אחת לשניה. אז אולי זאת טעות נקודתית של ישראלה שהביעה את דעתה האישית שלא קשורה לאג'נדה שלכן, ובכל זאת, זה מרגיז. הגבתי על לא מעט פוסטים מהיוזמה הזו, ואף אחת לא התייחסה בכלל לעניין הכלבים הגזעיים / רכישה של כלבים אלא רק לסיפור שלה. מאוד התחברתי לשאר הפוסטים, והאמת שגם נגע לליבי שני הסיפורים של ישראלה. ובכל זאת, גם אני בן אדם ומותר לי להתעצבן.

    השבמחק
  18. אני מציעה שנסיים כאן את הדיון הזה, כי הוא נגרר להרבה מאוד נקודות וטענות שהן לא רלוונטיות לנושא שלשמו התכנסנו. שלא תביני אותי לא נכון- אני מעודדת הבעת דיעה אישית וכל המטרה של הפרוייקט הזה הייתה לקחת את הנושא שהעלינו למקום אישי, אבל צריך לדעת לעשות הפרדה.

    התגובה הראשונה שלך קוממה אותי, כי היה נשמע שאת משליכה את הדיעה האישית שלך על הכלל וזה לא נכון ולא מוצדק בעיניי. אני בטוחה שאת ותיקה ממני בתחום, אבל מהיכרותי עם כלבי רחוב, אין דבר כזה שאין לך מושג מה את מקבלת. יש הסתגלויות קטנות שצריך לעשות עם הזמן, אבל זה טבעי וזה חלק מהחיים. לכתוב בריש גלי "קחו כלב מהרחוב אם לא אכפת לכם מה תקבלו אחר כך", נשמע מהצד כמו "קחו כלב מהרחוב אם לא אכפת לכם להתעורר ליד מפלצת יום למחרת".

    זה נשמע שאת לוקחת את הפוסטים האלה למקום מאוד אישי ולנקודה הפרטית הכואבת שלך ואני לא מבינה מה הסיבה לכך. בסך הכל ישראלה סיפרה כאן סיפור מאוד אישי, שאותו בחרת לצורך העניין לסיים עם התגובה "אני לא נאצית". כמובן שהיה הרבה מלל בין לבין וברור לי שהוצאתי את זה מההקשר, אבל שוב, איך הגענו לזה בכלל? באיזה שלב הרגשת בכלל צורך להדגיש שאינך נאצית?

    מה במלל של הטקסט כאן את מפרשת בתור פגיעה עקיפה או אישית? הרי בסך הכל מדובר כאן על מקרה מאוד פרטי שבשום צורה לא מעביר ביקורת על כלבנות גזעית.

    ישראלה העבירה ביקורת על אנשים שגונבים כלבים ומוכרים אותם לכל המרבה במחיר, בחרת להוציא את זה מההקשר המקורי ומפה לשם גלשנו למקומות לא ברורים.

    אם יש עניינים לא פתורים שאת רוצה להעלות בקשר לכלבנות גזעית- לכי על זה, מזמינה אותך להרים פרוייקט משלך, כל דבר שנועד להעלות מודעות הוא מבורך מבחינתי, אבל בעיניי אין טעם לעשות את זה אם את באה ממקום של מגננה, וכאן את מגיבה כאילו מישהו תקף אותך, וזה כבר לא מובן לי בכלל.

    השבמחק
  19. אסכם גם אני ואומר -
    יש לך הרבה ללמוד על העולם שאת נמצאת בו היום.
    אני מקווה בשבילך שלא באמת תכירי אותו, כי כשזה יקרה תגלי כזאת כמות של רפש שלא תדעי מה לעשות עם עצמך בשביל להתמודד עם הסירחון.

    תאמיני לי שאני יודעת על מה אני מדברת. את ומיכל אולי תמימות לגמרי. אבל אני נולדתי כבר לפני שלושה ימים ולמדתי משהו מאז.

    וכבר אמרתי - קומם אותי ש"לא קונים כלב בכסף" וההשלכות הרעות של העניין הזה.

    השבמחק
  20. ניסיתי בדרכי למחוק את השרשור המיותר שנוצר מטה.
    מבחינתי את יכולה למחוק את כל החלקים שלי (חלקים של מיכל ולובה את יכולה לשאול אותן...)

    סיפרת שני סיפורים נוגעים ללב.
    זה לא התפספס אצלי.

    הצטערתי לשמוע שגנבו לך את הכלב מהחצר. שמעתי על לא מעט מקרים כאלה.
    פשוט מזעזע שאנשים יכולים להיות כאלה חסרי לב.

    הדבר היחידי שהפריע לי בפוסט הזה היה "לא לרכוש כלב בכסף".
    מישהו אחר יכול היה להגיד עליך "למה החזקת את הכלב בחוץ, מהבית לא היו לוקחים אותו".
    נורא קל להיות שיפוטי מבלי לדעת על מה מדברים.
    אני מנסה לא לשפוט אחרים על ההחלטות שלהם, הייתי שמחה אם אחרים היו פועלים כמוני.

    השבמחק
  21. קראתי את כל הדברים שנכתבו כאן.
    ראשית, ולא שאני חייבת דין וחשבון לאף אחד, אבל כדי שתוכלי לישון בשקט בלילות אני אבהיר שהכלב ממש לא חי בגינה, אבל אנחנו גרים בבית פרטי צמוד קרקע עם חצר גדולה, ניראה לי שמותר היה לתת לכלב להסתובב בחוץ כאוות נפשו? במחשבה לאחור אולי באמת היינו צריכים לנעול את השערים כדי שלא יוכלו להכנס ולחטוף אותו, אבל היינו תמימים אז, אי אפשר לחזור אחורה ולשנות את זה.
    דבר שני - אני לא יודעת מאיפה קיבלת את הרושם שאני נגד קניית כלבים מכלבנים מקצועיים. לאור הסיפור שלנו כוונתי הייתה שאין לתת יד לתופעה של חטיפת כלבים לצורכי מכירה, והרי ברור שאפשר לראות את ההבדל בין כלבן רציני ובין אחד שרק מוכר את מה שהצליח לגנוב מאנשים אחרים. מי שרוצה כלב גזעי - שיגש לעוסק רציני בתחום וישלם את הסכום הראוי ויקבל תעודות. אבל שלא יינסה לעשות קיצורי דאך ולקנות אחד כזה ממישהו מפוקפק. להיפך, אני בעד שיקנו כלבים רק בצורה מוסדרת ויקרה ולא סתם מכל ארחי פרחי.
    חבל שלקחת את זה למקומות כאלה, לא בכל מקום צריך לחפש אג'נדה, כי לי ממש אין כזאת.

    השבמחק
  22. אתחיל ואומר שברור שאת לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.
    ואם זה שפעם הייתי "קיצונית" ואומרת "כלב רק בבית" היום אני אומרת "הכלב שלי, רק בבית". יש כלבים מגזעים אחרים, עם אופי אחר, שטוב להם והם מאושרים מאוד בחוץ. נוח להם וטוב להם, הבעלים שלהם מאושרים והכל ורוד ויפה. כי מה שמתאים למישהו אחד, לא מתאים לאחר. זה נכון לגבי בעלי הכלבים וזה נכון לגבי הכלבים עצמם.
    אז למקרה ולא היה ברור - אין לי בעיה עם זה שהכלב היה בחוץ. לא שופטת אותך, ולא את בני משפחתך.
    כתבתי את שכתבתי בשביל העקרון.

    מתנצלת שהבנתי אותך לא נכון. לפי מה שאני יודעת (אנא תקני אותי אם יש בידיך מידע אחר) עבריינים גונבים כלבים בשביל קרבות. למכור אותם? לשם מה. finder's keeper..
    לרוב תעשיית מכירות הכלבים (כתעשייה) מתייחסת להבאת גורים במכולות או הרבעתם כאן בארץ ב"מטחנות גורים" ומכירתם.

    את יותר ממוזמנת למחוק את כל השרשור מטה..

    השבמחק